בעל ספר 'הלקח והלבוב' כותב שאנו יכולים ללמוד מפרשתנו על חשיבות זמן מוצאי שבת וחשיבות סעודת מלווה מלכה, והמאמר מבוסס על עיקרי דבריו.
בסוף הפרשה הקודמת קראנו את הפסוק "ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא", ופירש הרב הקדוש רבי יחיאל מאיר מגאסטינין זי"ע – זה יוצא וזה נכנס. כן הוא במוצאי שבת, בעת שקדושת יעקב יוצאת אחר גמר סעודה שלישית, שהיא כנגד יעקב אבינו, אז בא עשו אחיו חס ושלום, כוחות הטומאה באים ביתר שאת וביתר כוח.
ופרשתנו מתחילה בפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". יעקב אבינו יוצא מבאר שבע שהיא מסמלת את יום שבת קודש ונכנס לחרונו של עולם - לששת ימי המעשה המלאים בהתעסקות עם גשמיות וחרון אף. ויש סכנה שהאווירה של הרחוב ישאב את היהודי לתוך עולם החומר בצורה לא נכונה וכך הוא עלול ליפול.
וכשבא הזמן של מוצאי שבת, בעת שיוצאים מהאור הגדול של שבת לתוך החושך של החרון אף, אז הוא הזמן לקיים בחינת 'ויפגע במקום', להתפלל תפילת ערבית שהיא קיום ויסוד הצלחת האדם.
לכן יעקב אבינו מתקן תפילת ערבית "ויפגע במקום", תפילה שהיא דווקא בלילה בזמן של חושך, כדי ללמד כל יהודי - כשחשוך לך, שאור ה' נסתר ממך, יש כוח של תפילה ואמונה להתקרב לה' יתברך.
תפילת ערבית של מוצאי שבת היא הממוצע והמעבר בין קודש לחול, בין שבת לימי החול, ומעלתה מאוד גבוהה מפני שהיא משפיעה את קדושת השבת לימי השבוע. והיצר הרע שיודע זאת גורם לאדם בתחבולותיו למהר בתפילת ערבית, כי הוא רוצה למנוע מהאדם את השפע הרוחני והגשמי שיש בתפילה זו להעניק לאדם.
ולכן יהודי הרוצה ששבת תעניק לו כוח וסיוע לימי החול, צריך לנצל תפילה חשובה זו, להתפלל במתינות, להאריך ב"ברכו" הראשון בתחילת התפילה כפי שמובא בספרים שזה סגולה להמשיך את אור השבת למשך השבוע.
השבוע בז' כסלו חל יום ההילולא של הצדיק רבנו הגדול רבי יעקב משה חרל"פ זי"ע שכותב (מי מרום רזי לי, עמוד ג): "שצריך להגדיל ולהגביר נעם קדושת השבת ביתר שאת ויתר עז. שמתוך זה גם כל ימות החול מתעלים בערכם לפי ערך קדושתו ביום השבת. ומה שהיה מרגיש בתחילה ביום השבת, ירגיש מעתה בכל ימות החול, והשבת לעומתם תגדל ותגבה".
לכן לאחר תפילת שמונה עשרה אומרים פסוק "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", כדי לזכות שנעם השבת תישמר אצלו ולא תלך חס ושלום לאיבוד, וגם שנעם השבת תשרה על ידיו, שלא ישלטו בהם "ידי עשו" שנכנס במוצאי שבת, אלא שיזכה לידיים קדושות ששורה עליהם ברכת ה', שיזכה בידיו לקדש את החומר ולהעלות את ענייני העולם הזה לעבודת ה'.
ולאחריו אומרים "שיר של פגעים" - "יושב בסתר עליון", שנאמר בו בהמשך "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". אלו המלאכים שמלווים את האדם משבת קודש משעה שהזמינם באומרו "שלום עליכם ובואכם לשלום מלאכי עליון".
בהמשך נאמר "ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". הרב הקדוש רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אומר ש'סלם' ראשי תיבות ס'עודת ל'ויית 'מלכה. סעודה רביעית שנקראת גם סעודת מלווה מלכה, כשמה כן היא, מלווה את שבת המלכה.
רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע כותב (ליקוטי מוהר"ן תניינא סימן י"ז): "אכילת שבת היא כולה קודש וכולה אלוקות ועולה למקום אחר מן אכילת חול". סעודה רביעית היא ה'סלם' - הממוצע המחבר בין האכילה הרוחנית של שבת לבין האכילה הגשמית של ימות השבוע, ולכן בכוחה להשפיע קדושה לאדם שיזכה שגם אכילתו תהיה בשביל עבודת ה' ולרומם את הגשמיות לכבודו יתברך. שגם כשאדם מוצב ברגליו ארצה - עוסק בעסקי העולם הזה, ראשו יהיה דבוק למעלה בשמים - בה' יתברך.
כשנשאל הצדיק רבי אליעזר שלמה שיק זי"ע מה ניתן לעשות כדי לזכות להצלחה ברוחניות ובגשמיות בימות השבוע, שהאדם יזכה ל"ויהי נעם ה'" על מעשה ידיו אחרי צאת שבת?
הוא ענה ללמוד גמרא במוצאי שבת (ומובא כן גם בשם ה'חזון איש' זצ"ל).
וחשבתי למצוא לכך רמז מפרשתנו – כתוב בספרים בשם אחיו של רבנו המהר"ל מפראג זי"ע, שגמרא ראשי תיבות שמות המלאכים ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל. ואולי יש לומר ולקשר רמז לכך מהנאמר "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו".
בהמשך הפסוקים התורה מספרת לנו שיעקב אבינו קרא למקום שבו חלם על הסלם בית אל "ואולם לוז שם העיר לראשונה". עצם הלוז נמצאת בדיוק במעבר בין הראש לבין הגוף, היא הסולם המחבר והמקשר בין האמונות והאידאות לבין הגוף של האדם בשביל שיוציא את החזון והשאיפות הטהורות שלו מהכוח אל הפועל, שהגוף יתנהג ויתנהל על פי המחשבות הקדושות של האדם לעבודת ה'.
כ"ק האדמו"ר מחב"ד הרבי מליובאוויטש זי"ע מסביר במאמר נפלא (ליקוטי שיחות חלק לו, פרשת בשלח) את החשיבות של סעודת מלווה מלכה, וכותב: "אבר יש באדם ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת".
ומסביר בהמשך את הסיבה: משום ש"עצם הלוז לא נהנה מעץ הדעת... וזהו התוכן הפנימי של סעודת מלווה מלכה, תיקון חטא עץ הדעת, כי בסעודה זו ישנו החיבור של שבת וחול, יש בה הברכה והמשכה של יום השבת, שעל ידי זה נמשך הכוח של שבת גם בסעודה של חול".
ולתוספת: מובא שסגולה לזרע קודש של קיימא להדליק במוצאי שבת נר לכבוד נשמת הרב אברהם יחיאל פיש בן הרב יוסף חיים פיש זצ"ל וליטול ידיים לסעודת מלווה מלכה על לחם.
ושמעתי מהרב הצדיק יאשיהו פינטו שליט"א בשם החיד"א הקדוש סגולה לפרנסה לקרוא במוצאי שבת תפילת "אין כאלוקינו" ופיטום הקטורת.
ומנהג טוב ללמוד בספר 'תנא דבי אליהו' בסעודה רביעית, שנזכה שאליהו הנביא יכתוב את זכויות עם ישראל ויבוא לבשר לנו את הגאולה.
יש עוד מה להרחיב בנושא, אבל על כל פנים מדברים אלו אנו למדים על חשיבות הזמן של מוצאי שבת וכמה כדאי וראוי לנצלו לדברים טובים.
שנזכה לכך!
בסוף הפרשה הקודמת קראנו את הפסוק "ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא", ופירש הרב הקדוש רבי יחיאל מאיר מגאסטינין זי"ע – זה יוצא וזה נכנס. כן הוא במוצאי שבת, בעת שקדושת יעקב יוצאת אחר גמר סעודה שלישית, שהיא כנגד יעקב אבינו, אז בא עשו אחיו חס ושלום, כוחות הטומאה באים ביתר שאת וביתר כוח.
ופרשתנו מתחילה בפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". יעקב אבינו יוצא מבאר שבע שהיא מסמלת את יום שבת קודש ונכנס לחרונו של עולם - לששת ימי המעשה המלאים בהתעסקות עם גשמיות וחרון אף. ויש סכנה שהאווירה של הרחוב ישאב את היהודי לתוך עולם החומר בצורה לא נכונה וכך הוא עלול ליפול.
וכשבא הזמן של מוצאי שבת, בעת שיוצאים מהאור הגדול של שבת לתוך החושך של החרון אף, אז הוא הזמן לקיים בחינת 'ויפגע במקום', להתפלל תפילת ערבית שהיא קיום ויסוד הצלחת האדם.
לכן יעקב אבינו מתקן תפילת ערבית "ויפגע במקום", תפילה שהיא דווקא בלילה בזמן של חושך, כדי ללמד כל יהודי - כשחשוך לך, שאור ה' נסתר ממך, יש כוח של תפילה ואמונה להתקרב לה' יתברך.
תפילת ערבית של מוצאי שבת היא הממוצע והמעבר בין קודש לחול, בין שבת לימי החול, ומעלתה מאוד גבוהה מפני שהיא משפיעה את קדושת השבת לימי השבוע. והיצר הרע שיודע זאת גורם לאדם בתחבולותיו למהר בתפילת ערבית, כי הוא רוצה למנוע מהאדם את השפע הרוחני והגשמי שיש בתפילה זו להעניק לאדם.
ולכן יהודי הרוצה ששבת תעניק לו כוח וסיוע לימי החול, צריך לנצל תפילה חשובה זו, להתפלל במתינות, להאריך ב"ברכו" הראשון בתחילת התפילה כפי שמובא בספרים שזה סגולה להמשיך את אור השבת למשך השבוע.
השבוע בז' כסלו חל יום ההילולא של הצדיק רבנו הגדול רבי יעקב משה חרל"פ זי"ע שכותב (מי מרום רזי לי, עמוד ג): "שצריך להגדיל ולהגביר נעם קדושת השבת ביתר שאת ויתר עז. שמתוך זה גם כל ימות החול מתעלים בערכם לפי ערך קדושתו ביום השבת. ומה שהיה מרגיש בתחילה ביום השבת, ירגיש מעתה בכל ימות החול, והשבת לעומתם תגדל ותגבה".
לכן לאחר תפילת שמונה עשרה אומרים פסוק "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", כדי לזכות שנעם השבת תישמר אצלו ולא תלך חס ושלום לאיבוד, וגם שנעם השבת תשרה על ידיו, שלא ישלטו בהם "ידי עשו" שנכנס במוצאי שבת, אלא שיזכה לידיים קדושות ששורה עליהם ברכת ה', שיזכה בידיו לקדש את החומר ולהעלות את ענייני העולם הזה לעבודת ה'.
ולאחריו אומרים "שיר של פגעים" - "יושב בסתר עליון", שנאמר בו בהמשך "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". אלו המלאכים שמלווים את האדם משבת קודש משעה שהזמינם באומרו "שלום עליכם ובואכם לשלום מלאכי עליון".
בהמשך נאמר "ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". הרב הקדוש רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אומר ש'סלם' ראשי תיבות ס'עודת ל'ויית 'מלכה. סעודה רביעית שנקראת גם סעודת מלווה מלכה, כשמה כן היא, מלווה את שבת המלכה.
רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע כותב (ליקוטי מוהר"ן תניינא סימן י"ז): "אכילת שבת היא כולה קודש וכולה אלוקות ועולה למקום אחר מן אכילת חול". סעודה רביעית היא ה'סלם' - הממוצע המחבר בין האכילה הרוחנית של שבת לבין האכילה הגשמית של ימות השבוע, ולכן בכוחה להשפיע קדושה לאדם שיזכה שגם אכילתו תהיה בשביל עבודת ה' ולרומם את הגשמיות לכבודו יתברך. שגם כשאדם מוצב ברגליו ארצה - עוסק בעסקי העולם הזה, ראשו יהיה דבוק למעלה בשמים - בה' יתברך.
כשנשאל הצדיק רבי אליעזר שלמה שיק זי"ע מה ניתן לעשות כדי לזכות להצלחה ברוחניות ובגשמיות בימות השבוע, שהאדם יזכה ל"ויהי נעם ה'" על מעשה ידיו אחרי צאת שבת?
הוא ענה ללמוד גמרא במוצאי שבת (ומובא כן גם בשם ה'חזון איש' זצ"ל).
וחשבתי למצוא לכך רמז מפרשתנו – כתוב בספרים בשם אחיו של רבנו המהר"ל מפראג זי"ע, שגמרא ראשי תיבות שמות המלאכים ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל. ואולי יש לומר ולקשר רמז לכך מהנאמר "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו".
בהמשך הפסוקים התורה מספרת לנו שיעקב אבינו קרא למקום שבו חלם על הסלם בית אל "ואולם לוז שם העיר לראשונה". עצם הלוז נמצאת בדיוק במעבר בין הראש לבין הגוף, היא הסולם המחבר והמקשר בין האמונות והאידאות לבין הגוף של האדם בשביל שיוציא את החזון והשאיפות הטהורות שלו מהכוח אל הפועל, שהגוף יתנהג ויתנהל על פי המחשבות הקדושות של האדם לעבודת ה'.
כ"ק האדמו"ר מחב"ד הרבי מליובאוויטש זי"ע מסביר במאמר נפלא (ליקוטי שיחות חלק לו, פרשת בשלח) את החשיבות של סעודת מלווה מלכה, וכותב: "אבר יש באדם ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת".
ומסביר בהמשך את הסיבה: משום ש"עצם הלוז לא נהנה מעץ הדעת... וזהו התוכן הפנימי של סעודת מלווה מלכה, תיקון חטא עץ הדעת, כי בסעודה זו ישנו החיבור של שבת וחול, יש בה הברכה והמשכה של יום השבת, שעל ידי זה נמשך הכוח של שבת גם בסעודה של חול".
ולתוספת: מובא שסגולה לזרע קודש של קיימא להדליק במוצאי שבת נר לכבוד נשמת הרב אברהם יחיאל פיש בן הרב יוסף חיים פיש זצ"ל וליטול ידיים לסעודת מלווה מלכה על לחם.
ושמעתי מהרב הצדיק יאשיהו פינטו שליט"א בשם החיד"א הקדוש סגולה לפרנסה לקרוא במוצאי שבת תפילת "אין כאלוקינו" ופיטום הקטורת.
ומנהג טוב ללמוד בספר 'תנא דבי אליהו' בסעודה רביעית, שנזכה שאליהו הנביא יכתוב את זכויות עם ישראל ויבוא לבשר לנו את הגאולה.
יש עוד מה להרחיב בנושא, אבל על כל פנים מדברים אלו אנו למדים על חשיבות הזמן של מוצאי שבת וכמה כדאי וראוי לנצלו לדברים טובים.
שנזכה לכך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.