רגעים של השבוע - פרשת ויגש

 רגעים של השבוע - פרשת ויגש

 

הנצחת האסיר ששוחרר וניצל ממוות בקור של מוסקבה / הדלקת נרות עם הדודה שאותרה לאחר 72 שנים / הבריחה ברכבת האחרונה / קול התורה בחג האורה

 

א. מאפילה לאורה

 

"ממש לאחרונה שמעתי סיפור חדש, ממנו אפשר להבין קצת מי היה האיש. כששוחרר מכאן באישון לילה, לאחר ישיבה כאן במשך כשלוש שנים, הוא יצא בעירום ובחוסר כל. אף אחד לא ידע על שחרורו ואיש לא המתין לו. במזג אוויר חורפי כמו עכשיו, הוא יצא לחפש מחסה ראשוני. חיפש ומצא בית שמזוזה בפתחה, ודפק בדלתה כדי שהדיירים היהודים בו יפתחו ויכניסוהו לביתם. אך אין קול ואין עונה בשעה מאוחרת כזו, עד שכבר התייאש והבין כי קיצו קרב ובא מחמת הקור הגדול. לפתע החל לרחם על בני הבית שמחר בבוקר יראו גופת יהודי שקפא למוות ליד דלת ביתם, וזה יגרום להם צער גדול. ממחשבה זו הוא התמלא כוחות מחודשים שגילה בתוכו, והצליח לאחר דפיקות חזקות ורמות ביותר, להעיר מישהו מהדיירים שכמובן פתח את הדלת להכניסו ובכך הציל את נפשו". 

הרב שליט"א סיים את דבריו, וראיתי כיצד הקצינים הנכבדים וראשי הכלא הקשוחים התרגשו והסכימו פה אחד: שלט הקדשה ייקבע בקרוב כאן בכלא, להנצחת זכרו הטהור של החסיד הבלתי נשכח הרב מרדכי דובין ע"ה. עסקן ציבורי מפורסם לפני שנות דור, אשר כיהן כיו"ר אגודת ישראל וציר בבית הנבחרים הלטבי, וניהל את הקהילה היהודית בלטביה ביד רמה, ופעל רבות לשחרורו של כ"ק הרבי הריי"צ נ"ע. הרב דובין נאסר בכלא זה וישב בו כשלוש שנים, כמו הרבה חסידים בעלי מסירות נפש שהתענו בין כותלי המקום אשר פועל ברציפות כבר יותר מ-240 שנה!

זה קרה ביום שישי שעבר, שעות ספורות לפני כניסת 'שבת חנוכה', עת הוזמן והגיע הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א למסיבת חנוכה עם האסירים היהודים בכלא "בוטירסקי", שהחלה בקבלת פנים מיוחדת שערכו ראשי הכלא במשרד הראשי, בה הביעו את הערכתם על הפעילות הרוחנית שמשפיעה מאוד לטובה גם על כלל אלפי שאר האסירים במקום, וציינו במיוחד את רב השב"ס הרב אהרן גורביץ, העושה למען הפעילות במקום זה, כמו עבור שאר האסירים בכל בתי הכלא ברוסיה.  

כשתיק מהודר ובו ספר תורה קטן בחיקי אותו הבאתי במיוחד, יצאנו משם אל עבר החדר המשמש לבית כנסת בתוך אחד האגפים השמורים; ולאחר התפילה ושיעור תורה, נערכה התוועדות חסידית מרגשת ומרוממת.

את חלקם אני מכיר באופן אישי, יש כאלו שאיתם ישבתי בסדר פסח שאני עורך במקום מדי שנה, ויד ביד יצאנו בריקוד חסידי חם ואוהב, כאשר השוטרים מסביב משפשפים עיניים בהתפעלות.

בסיום האירוע, העניקו ר' אלכסנדר זילברג ור' שלמה דישקו הפעילים במקום בכל השנה, ערכת מנורה לחנוכה לכל האסירים, יחד עם חבילת מזון וממתקים כשרים לכבוד החג.

 

ב. ושבו בנות לגבולם

 

ביום ראשון בערב מיהרנו להדליק את הנר השמיני, ולאחר חצי שעה של שירה מול הלהבות המרצדים, יצאנו לדרך. 'פודולסק' כתבתי באפליקציה. 'שעה ורבע' הוא הראה, ממוסקבה לעיר שלא רק שלא ביקרתי בה אף פעם, גם את שמה עדיין לא שמעתי.

'אנו הולכים להיות חלק ממשהו היסטורי' אני אומר לשני הצעירים היושבים מאחוריי, ליד השקיות שהכנו מראש, בהן כמובן מנורת חנוכה, נרות, אריזת סופגניות ועוד ממתקים כשרים נוספים. וזה היה אכן היסטורי ומרגש ביותר.

מספר ימים לפני כן, פונה אליי אחי הצעיר ובפיו בקשה באם אוכל לקחת את שני בניו הלומדים כאן, לנסוע לבקר את הדודה של אשתו. נזכרתי במשהו ששמעתי לפני כמה שנים, על איזו דודה שהתגלתה. קיבלתי מספר, ולאחר תיאום זמן וקבלת כתובת יצאנו, והוספנו עוד פנינה לשרשרת המעגל ההיסטורי שנסגר לאחר 72 שנה!

היא קיבלה את פנינו כמו דודה מתוקה, והתרגשה למראה שני האחיינים הצעירים שלה. על החלון כבר מונח היה משטח מיוחד עליו הנחנו את המנורה והנרות, כיבדתי את אחייני יוסי, בנו הגדול של אחי, לברך ולהדליק, ולאחר שירה התיישבנו אל מול הנרות, והדודה סיפרה וסיפרה. בתה הביאה אלבום תמונות, בהן נראות היא, אמא, אחיה ושאר בני המשפחה, ואתה מבין שאכן בדיקה ה-DNA הוכיחה מעל כל ספק, שהיא האחות הקטנה שנעלמה, אבל התמונות לא משאירות שום ספק, שתי טיפות מים לאחותה הגדולה ב-15 שנה, שמידיה היא נחטפה ובמשך 72 שנה לא איבדה תקווה, עד הגילוי המפתיע והדרמטי והמפגש המרגש לפני כעשר שנים בבית האחות הגדולה שגרה בשכונת קראון הייטס בארה"ב.

בנוסף למשפחה הגדולה הביולוגית שהיא גילתה, יש לה כאן בישיבה שני אחיינים, נכדים לאחותה שהייתה גרה בארץ ונפטרה לפני שגילו אותה. הם נכדים של אחותה, והם בנים של אחי, וכך זכיתי להביא לביתה שניים מתוך עשרות רבות של אחיינים שיש לה בכל העולם, הראשונים שבאו לבקרה בבית כאן ברוסיה, להדליק נרות חנוכה ולשמוע מכלי ראשון את הסיפור המפעים.

"היו לי הרבה דברים לא מובנים, שרק אחר-כך הבנתי אותם" היא מספרת לנו חוויות מהחיים שהיו לה: "האשה הזו (האם המאמצת) הייתה הולכת הרבה לכנסייה ואותי לא לקחה. בנות כיתתי צחקו עלי לא פעם, שאני לא דומה להורים שלי..." וכך במשך שעה ארוכה, שיתפה אותנו בסיפורים שנראים לוקחים מתוך אגדה, אך כנראה שלפעמים יש גם אגדות של אמת...

 

ג. והשיב לב בנות על אבותן

 

אך טבעי היה, שבדרך חזור לביתנו במוסקבה, נעבור דרך משפחת קליינבערג. לשמוע את הסיפור מהצד שלהם - אלו שגילו את הדודה, אלו שמצאו את האחות האבודה וזכו לחבר אותה הן למשפחתה והן לצור מחצבתה.

'אנו באמצע מסיבת חנוכה בבית חב"ד שלנו', קיבלתי הודעה והפניתי את הרכב לכיוון בית חב"ד בשכונת 'סוקול-איירפורט'. את פנינו קידמה אווירת חג עליזה, שמשפחת קליינבערג השקיעה, כמו בכל יום, שבת וחג עבור יהודי השכונה. ורק לאחר שאחרוני המשתתפים שהתקשו לעזוב יצאו לדרכם, התפנו בני הזוג - הרב ברוך והרבנית גולדה ושיתפו אותנו, במה שכבר סיפרו לא מעט, אבל הפעם גם הם התרגשו, לחלוק את פרטי הסיפור עם האחיינים של הדודה, שאצלה ביקרו רק לפני כשעתיים: 

"לא פעם קיבלתי פניות מהמשפחה אצלה התארחתי בקראון הייטס, אולי אוכל למצוא קצה חוט לדעת מה עלה בגורלה של הבת הקטנה שלהם. זה היה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. זוג צעיר עם חמישה ילדים מהעיירה 'נעוועל' החסידית, הנמצאת אל אם הדרך בין ויטבסק לווליקי-לוקי, עלו על הרכבת האחרונה לפני כניסת הנאצים ימ"ש, והצליחו לברוח עמוק אל תוך רוסיה. אך בדרך, בהיותם בעיירה קטנה, נולדה בת נוספת. האב המסור נהרג, וכך נשארה אלמנה עם שישה ילדים הרעבים ללחם. שכנה הרה שבעלה יצא להילחם וילדה ילד מת, פחדה ממנו כשייוודע לו מה קרה, והיא שכנעה את האם להחזיק את הילדה שנולדה להם ותעזור קצת בגידולה, מחוסר ברירה ולמען הצלת הבת שזה עתה נולדה, היא הסכימה ומסרה את בתה לשכנתה. לאחר שהשכנה שיחדה והצליחה לסדר לעצמה מסמכים שונים, היא נעלמה עם הבת כאילו בלעה אותה האדמה.

72 שנים חלפו, משפחת קליינבערג מחפשת בכל דרך, ויום אחד לפני כעשר שנים היא עולה על קצה חוט מסוים בהשגחה פרטית מופלאה. "כשהיא הגיעה לפגוש אותנו, היא הייתה קרה וחשדנית, אך כאשר הנחנו בפניה את תמונת אחיה שקיבלנו מהמשפחה, היא הוציאה את תמונת בנה. שניהם - הדוד והאחיין דמו אחד לשני כשתי טיפות מים. הקרח נשבר, הקשר נוצר, והמשפחה התאחדה מחדש"! 

מאז היא כבר הספיקה לטוס כמה פעמים אל אחותה הבכורה בארה"ב, היא בקשר קבוע איתה ועם אחיינים ואחייניות שלה הדוברים רוסית, ואף השתתפה כבר בחתונת נכדת אחותה.

כעת היא גם הכירה עוד שני אחיינים, הלומדים כאן בישיבה קטנה במוסקבה.

 

 

תמונת השבוע שלי: נר מצווה ותורה אור

 

ברגש רב הוא תיאר את בניית המקום, לאחר שהמבנה המיתולוגי שלידו נהיה למאכולת אש בין-לילה. התקופה שבין לבין בו התפללו במכולה שמטה ליפול. שני פיגועי תופת שקרו כאן בחוץ וזגוגיות המקום נופצו לכל עבר. והנה בחלוף למעלה מחצי יובל של שנים, המקום שונה לבלי הכר ודבר חדש מתחיל בו. 

מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג סיים את דבריו בניחוח נוסטלגי, והזמין את הרב הראשי הרב לאזאר לשאת דברים. 

ולפתע גם אצלי עלו זיכרונות, בדיוק היום - 'זאת חנוכה', לפני 23 שנה, הגעתי לראשונה למוסקבה, כאן התפללתי בשבת פרשת ויגש, כמו כל הקהילה כולה שהתפללה פה, עד שהושלם הבניין הגדול ובית הכנסת המרכזי על חורבות בית הכנסת "מארינה רושצ'ה" הקודם שהיה בנוי מעץ ונשרף. מעטים שאלו אז בקול מה שרבים תמהו בשקט: מדוע לבנות בית כנסת גדול כל-כך? והתשובה בשטח ניתנה די מהר: מנייני תפילות רבים, שיעורי תורה וחסידות. בית כנסת שהוא הרבה מעבר לכך, ביתם הרוחני של מאות ואלפים. 

וכעת הגיע הזמן בו יוכלו אנשים ללמוד ברוגע, וללא הפרעת מנייני תפילה ברקע. 

היה זה הנגיד מר נחשון נחשונוב שהשתתף בהתוועדות יום הולדת של הרב שליט"א במוצאי חג השבועות לפני כחצי שנה, והחליט להעניק מתנה לכבוד תאריך מיוחד זה. למחרת כבר התייצבו הפועלים, והתוצאות מדברות בעד עצמן: בניין שכולו תורה! 3 קומות של חדרי שיעורים והרצאות, חברותות וספרייה עשירה - אימפריה תורנית שמוסקבה עוד לא ראתה.

ברכותיי לחתנו היקר של הרב לאזאר שליט"א, הרב מנחם מענדל ווילענסקי העומד בראש המרכז החדש, וברכת הצלחה רבה שקול התורה לא ייפסק במקום יומם ולילה!

 

גוט שבת!

שייע