"היום בתניא" שבת קודש ז' טבת
תניא "ליקוטי אמרים"
פרק ח'
שנה פשוטה
⛳
המאכל האסור:
הדבר האסור באכילה, בנוסף לכך שחיותו היא מג' הקליפות הטמאות, חיותו גם "אסורה" וקשורה חזק בידי ה"חיצונים". עד כדי כך, שגם אם יאכל האדם בשוגג מאכל זה לשם שמים, ואף למד והתפלל בכח אכילה זו, לא תעלה החיות שבמאכל לקדושה.
דבר זה הוא נכון, בין במאכלים האסורים מהתורה (שהחיות שבהן היא מג' הקליפות הטמאות מתחילת היותם), ובין בדברים האסורים באכילה רק מדרבנן (שבתחילה הם היו מקליפת נוגה, ורק משעה שחכמים אסרום באכילה הוחלפה חיותם מנוגה לקליפות הטמאות).
...
יצרי הרע שונים:
היות שחיות המאכל האסור שונה מחיות הדבר המותר, לכן גם הכוחות הנפשיים הנמשכים למאכלים אלו שונים הם.
למאכל האסור (שחיותו אסורה וקשורה בידי ה"חיצונים"), מתאוה בטבעו יצרו הרע של הגוי (שנפשו היא מג' הקליפות הטמאות). ואילו יצרו הרע של היהודי (שנפשו היא מקליפת "נוגה"), הוא מטבעו נמשך רק אל הדברים המותרים (שגם באכילתם למלא את תאותו, ירידתם אל הקליפות הטמאות היא רק "לפי שעה").
...
כשהיהודי מקלקל את יצרו הרע:
אז איך זה קורה שיהודי נמשך ומתאוה לדברים האסורים, שהמשיכה הטבעית אליהם, היא כאמור על ידי יצר הרע של גוי?
נראה, כי היהודי שנכשל ואכל מאכל כשר למלא את תאוותו, בהורידו את חיות המאכל הכשר "לפי שעה" אל הקליפות הטמאות. הנה, בינתים גם נפשו הבהמית (אף שהיא מנוגה) נטמאה בטומאת "שד משדין נוכראין" (בטומאת היצר הרע של אומות העולם) - ולאחר שהוא קלקל את יצרו הרע, לא פלא שגם הוא כבר יכול להימשך אל הדברים האסורים.
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
🌺שבת שלום! מומלץ לשלב את התניא היומי, בדברי התורה הנאמרים ליד שולחן השבת.
===============
פנינה חסידית לשבת
⛳️⛳️⛳️⛳️⛳️
פרשת ויגש פרק מה, פסוק ה
"אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם"
יוסף כשליח
יוסף מסביר לאחיו, שאת הורדתו למצרים, יש לראות כ "שליחות" מלמעלה. שבה, מוטלת עליו המשימה להכשיר את אדמת מצרים, שתוכל "להתברר" בעבודתם של יעקב והשבטים שיבואו מאוחר יותר. וכפי שאמר זאת יוסף "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם".
"כי ל מחיה" - מחיה פירושה "מח" "י-ה" ("מח" אותיות חם).
הוה אומר, שמטרת שליחותו היא, עבור הגילוי של י-ה באדמת בני חם. שכאמור, גילוי זה מהוה הכנה המאפשרת את המשך
העבודה הרוחנית של בני ישראל בגלות מצרים.
מלוקט מהספר אורה לתורה, של הרה"ג יקותיאל גרין, ובו ריכוז ביאוריו של הרבי הריי"צ נ"ע על פסוקי התורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.