תכלה שנה וקללותיה

אליכם אהובים ויקרים,

מאז סביבות שבת נחמו התחלתי להרגיש לא טוב, מצבי הלך והתדרדר ןבשבוע של פרשת כי תבא באו מים עד נפש, וביום שישי בבוקר הובהלתי לבית הרפואה הישר לחדר שהגעתי לשם זו הפעם החמישית בחיי, הורדמתי מיד וטיפלו בי כמה שעות וב"ה הרופאים סיימו שעתיים לפני כניסת השבת

במשך של כל ימי השבוע חיפשו וחיפשו את מקור הבעיה חשבו על מאה דברים וגם אם היה בהם משהו את העיקר מצאו לאחר שעברתי את הגהינום ממש, וביום שלישי כאשר הרופא שוב הכניס אותי לאותו חדר איום ונורא כשהוא נכנס דרך פי מצלמתו הוא נחרד ונבהל ולא האמין למה שהוא רואה

לפני שנה הוצאתי את הגולדבלאטער (כיס מרה) תהליך שאצל אלפים רבים זה עובר בקלות, המקום הזה לאחר שפינו אותו אמור להיות ריק, והרופא רואה שעל כל המקום ההוא התפתח בלון כשבתוכו מלא מוגלה ודם. הוא עצר מיד והזעיק את צוות הרופאים, הם היו המומים מהמחזה הזה ואיך הקרדיולוגים בכל כך הרבה פעמים שצילמו אותי לא שמו לב לזה, ולא היה עוד שום ספק היכן הבעיה שלי או יותר נכון בעיה קשה מתוך שרשרת שהתחפתחו

ביום רביעי הכניסו אותי לחדר של קרדיולוג מיוחד שעשה בבטני חור הכניס שם 'דריינער' ודרכו חדר למקום היכן שהתפחת הבלון הענק הזה ומשם מוציאים עתה את המוגלה והדם תהליך שיקח כמה שבועות עד שהכל ינוקה, ואז ייאלצו לחפש את המקור איך זה קרה, ומה עושים למנוע שזה לא יקרה שוב

בחמישי בלילה חלק מהרופאים לא רצו שאצא מבית החוים הם ביקשו להמשיך ללמוד מה זה ואיך זה קרה, אבל בחסדי ה', הגדול בצוות הרופאים אישר לי ללכת הביתה עד לאחר ראש השנה ואז כמובן איאלץ להמשיך בסידרת בדיקות עד שיטפלו בענין

מודה אני לה' שאני כבר מחוץ לבית הרפואה, וכאן עלי להסביר את מצבי מדוע לא יכולתי ממיטתי - כפי שעשיתי בעבר   לכתוב לכם - הידיים שלי היו כבולות וקשורות למכונות במשך 24 שעות היממה וזה לא היה שייך

אי"ה מיד ואיך שיתפאשר - ויתכן עוד היום אם יהיו לי כוחות - נשוב לכתוב כסידרן כמובן על פי האפשרויות הפיזיות שיהיו לי

ובינתיים ערב שבת שלום

חיים שאולזון