בטרם תהיה חרב איש באחיו

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

ייתכן שבעוד זמן לא רב נמצא עצמנו במערכת בחירות תוך-חרדית. לא בחירות מקדימות (שזה רעיון טוב, כשעשוע) אלא בבחירות לכנסת בה לא יגיעו הצדדים הניצים (אגדות ישראל ודגל התורה) לעמק השווה. כרגע הדברים עומדים ב'שיח אידיאולוגי', ואשרי המאמין.

אם דגל התורה תגיש רשימה לבד, נכנס מן הסתם שוב לסערה תוך חרדית נוראה ואיומה. לאגדות ישראל אין מה למכור לציבור מדוע להצביע להם (אא"כ אתה מזוכיסט), או מדוע שלא להצביע דגל (לי דווקא יש, אבל הקונים לסחורתי מעטים ב"ה). לכאורה, הדרך היחידה של 'שר האוצר' וחבורתו להתמודד עם המשבר יהיה להסית את הציבור נגד דגל. הללו יגיבו 'מאין ברירה' באותה שפה ועדיף שלא להרחיב על הצפוי. מומחי בחירות טוענים שדווקא ורק ריב דמים כזה יכול לעורר את הציבור החרדי ולהניעו לקלפיות.

ההסתה יכולה להתבצע בשני מישורים. במישור האחד אפשר להציף את היחסים הקרובים של גפני עם מיכאלי וגם להשפריץ בוץ על הדגלונים שהוגה הדעות שלהם, האיש בעל השקפת-התיירע, התגלה כמי שאונס נשים וילדים. לא שבזמן אמת הם עמדו אי פעם לצד הנפגעים ולא לצד הפוגעים, אבל להשמיץ זה תמיד טוב. (האמת היא שבמישור זה, לצערנו שני הצדדים צודקים).

המישור העיקרי בו תתבצע ההסתה הוא הנושא של ליטאים-חסידים, כאילו המחלוקת היא האם להתחיל בהודו או בברוך שאמר. ועל זה אבקש לדבר.

אין לי מה לומר בנושא הבחירות עצמן. בעיני, אפילו בחירות-מקדימות לא יפתרו את בעיית היסוד שלנו. עושה רושם שהציבור החסידי מאס בנציגי גור והגם שמנהלי הקהילות (המכונים 'אדמורי"ם')ממשיכים להתנהל כאילו הציבור מאחוריהם, בפועל רואים שפחות ופחות אנשים מעוניינים להצביע בעד נושאי שם השם לשווא.

הנושא של הסתת איש באחיו בשל שיקולים אינטרסנטיים כואב לי מאוד. אני מבין את הצורך של גור (והאחרים) לשלוט. אני מבין לליבם של כל העסקנים שהשטיח נמשך מתחת לרגליהם ואין לי עליהם כלום. רק כאב לב גדול שהרבה יהודים טובים ויקרים ישנאו איש את אחיו, על נאדה ושום כלום.

אז אולי כדאי שעכשיו, בעוד המערכה טרם נטשת במרחבי גאולה ורבי עקיבא, תרשמו לעצמכם האם אתם שונאים את ה'צד השני'? האם מפריע לכם שהשני אינו חסיד/ליטאי? האם איזשהו רקע אידיאולגי מפריע לכם? האם איכפת לך אם הנציג שלך מתפלל בנוסח ספרד או נוסח אשכנז?

חשוב שתרשמו זאת היום, כי אם לא, מחר גם אתם תאמינו ליחצנים שבאמת יש לנו מחלוקת אידיאולוגית בין אגודה לדגל. כשהפלג נוצח ע"י חזו"א 5, היה הויכוח כולו מי הוא 'גדול הדור' (כלומר,מי ישלוט) היו מלחכי פנכה כאן כמו שם, אבל לא היה 'נושא' למחלוקת מעבר לויכוח 'מי בראש'. הגראי"ל הצליח לכבוש את העיתון הליטאי (שזה בעצם מה שקובע מיהו גדול הדור) ולא עברו ימים רבים וב"ה נמצאו נושאים למחלוקת לשם שמים.

לכן, מי שמבקש שלום ואמת, ראוי לו שירשום לפניו עכשיו שאין שום ויכוח ושום נושא אידיאולוגי ולא נ"מ לאף אחד מאיתנו באיזה נוסח מתפלל שכנו.

עדיין יש תקווה (קלושה מאוד, יש להודות) שהליטאים יגישו רשימה שמראש תכלול לפחות שני חסידים, אבל חזקה על פויליטקאים שיעשו הכל בשביל עצמם ומעט מאוד בשביל טובת הציבור.

איני רואה אסון בכך אם רק דגל תעבור, משום שהדבר יזעזע את המערכת ובין כה וכה בעוד ששה חודשים תערך מערכת בחירות נוספת, כך שהדבר זמני בלבד.

סקרן מאוד אם במהלך התקופה הקרובה נחזה בחזון אחרית הימים שלי, שהקהילות תשתחררנה מהשקר המוסכם שחייבים להצביע בעד אות קדושה כלשהי. כמדומני שגם הנידחים והנדכאים עדיין לא מעזים להתארגן כגוף ולהתחיל לדאוג לעצמם.

 

חרדי בעולמו