רגעים של השבוע - פרשת בחוקותי
חלקי זוהר מובחרים / נס ההצלה בחום הלוהט / קנה לך 'חבר' / זכור ואל תשכח את התאריך היהודי
א. חצי הכוס המלאה
שעת 'רעווא דרעווין' על יד ציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי במירון. ישובים היינו יחד בשבת שעברה, חסידים מגוונים שונים, וכאלו שזו להם אולי הפעם הראשונה בהתוועדות חסידית, וכולם מקשיבים קשב רב לדברי המשפיע היושב בראש ושופע דברי חסידות המעוררים את המשתתפים, היושבים מזה מספר שעות ובין לבין שרים ניגוני חסידים שונים.
"שלשום, בליל ל"ג בעומר, הלכתי יחד עם בני לבקר קשישה גלמודה, בכדי לשמח אותה לכבוד החג. ממיטתה עליה שכבה, היא הצביעה על ספר הזוהר המונח על מדף לא רחוק, וביקשה ממני להקריא לה כמה קטעים. פתחתי את הספר, ואני שם לב לסימניות שונות המודבקות בדפים שונים. עוד לפני שהספקתי לשאול איך מגיע אליה ספר קבלה זה ומדוע ומתי היא לומדת בו, היא אומרת לי: 'תקריא לי בבקשה רק איפה שיש סימניה, כי אלו קטעים משמחים, ברכות, מעלות של עם ישראל ומילים שעושות לי טוב. שאר הקטעים אני לא מבינה אותם. אלו סודות גדולים, זה לא בשבילנו, אל תקריא לי'...
למדתי והפנמתי מאותה קשישה יהודייה תמימה, איך על האדם לחפש ולהיצמד לדברים המשמחים אותו, ומה שלא - פשוט לדלג ולדעת ש"הם סודות נסתרים".
המשפיע הרב דוב מנחם דוברסקין המשיך בדבריו הנפלאים לתאר את עבודת האדם לראות ולחפש את הטוב. וכמו בפרשתנו - פרשת בחוקותי בה מופיעות קללות, ידוע הרי שאלו הם באמת ברכות גדולות במיוחד. לעתיד לבוא נבין את עומקם, ועד אז, על האדם לראות בכל מקום רק את הדברים הטובים, המרימים את האדם להתמודד בס"ד גם עם משהו שלרגע נראה הפוך.
ב. נס ההצלה
"זה קרה בקיץ לפני 16 שנה. הגענו לביקור בארץ הקודש, ובאחד הימים בו שרר מזג אוויר חם במיוחד, חזרנו מנסיעה ארוכה כלשהי, עליתי לבית הורי אשתי, התיישבתי על הספה בסלון, והנהיגה והחום שהתישו אותי מאוד גרמו לי להירדם מיד. תוך כדי שינה ניגשה אליי בתי הקטנה וביקשה ממני את מפתח הרכב, בכדי להוציא משחק שהיא שכחה שם. לא שמתי לב מה שאני עושה, ומסרתי לה את המפתח - שלט אלקטרוני. והמשכתי בשינה.
אולי חצי שעה או שעה עברו מאז, אני מתעורר לפתע בבהלה ומתחיל לחפש את הבת. שואל את בני הבית מי יודע איפה היא, ואין מענה. במעורפל אני נזכר שהיא ביקשה ממני את מפתח הרכב, ואני לא יודע אם זה היה רק חלום או קרה במציאות. אבל עובדה, המפתח לא בכיסי. רצתי מהר למטה לרחוב ואני רואה את הרכב נעול. אני מביט בפנים, ומה שקורה באותן שניות אני לא מאחל לאף אחד בחיים: הבת שוכבת על הספסל. אני צועק, דופק, צורח והיא לא זזה. רגע לפני ששברתי חלון עם אבן גדולה שמצאתי בקרבת מקום, ראיתי שמהצד יש חלון צדדי, כמו שיש ברכבים משפחתיים, הצלחתי ב"ה למשוך אותו, להכניס יד ולפתוח את הדלת.
תפסתי את הילדה, ראיתי שהיא ב"ה נושמת! העליתי אותה הביתה, שטפתי לה פנים, נתתי לה לשתות וכעת גם אני חזרתי לנשום...
התברר שהיא התבלבלה עם הכפתורים, וכשהייתה בתוך הרכב היא לחצה בטעות על נעילת הרכב ולא הצליחה לצאת ממנו, אף אחד לא שם לב לדפיקות הקטנות שלה מתוך הרכב, החום היה גדול והיא נרדמה או התעלפה בפנים.
למחרת קניתי מזון לארוחת בוקר למתפללים בבית הכנסת - כסעודת הודיה לקב"ה על הנס הגדול שעשה איתנו. ואני הפנמתי מאז את הלקח, לא למסור מפתח של רכב לילדים בשום פנים ואופן! ולשים יותר תשומת לב על השגחתם הנדרשת.
"פרטי סיפור זה לא סיפרתי מעולם, חיכיתי לרגע הזה, ליום בו היא באה ב"ה בקשרי השידוכין בשעה טובה ומוצלחת".
סיימתי את דבריי בהודיה נרגשת נוספת לה' יתברך על הנס הגדול הזה, ועל השמחה הגדולה במשפחתנו שזכינו השבוע במזל טוב!
ג. ובחרת בחיים
ביום שני טלפן אליי ידיד, וקולו היה סדוק ושבור. בכמה מילים הוא סיפר על התמודדות משפחתית מסוימת שהוא עובר מזה תקופה, עליה שמעתי ממנו לא פעם, אך הפעם הוא אומר, קשה לו במיוחד. לאחר הקשבה ומילות אמפתיה, הוא סיפר שמה שגרם לו להישבר כך, הוא חבר כלשהו אותו פגש לפני שעה קלה, ובמקום לעודד אותו - טען הלה בפניו שעליו להפסיק להתמודד עם הבעיה, לעזוב הכל ולפתוח חיים חדשים, והוסיף עוד כל מיני 'פנינים' כאלו ואחרים.
לא יכולתי להתאפק, ואמרתי לו כי כשאנו מתפללים כל יום בברכות השחר: "ותצילנו מחבר רע ומפגע רע", הכוונה על אנשים כאלו, שכחברים כלפי חוץ, הם נותנים עצות אחיתופל, מתוך נקודת מבט נוחה וקצרה, ללא ניסיון וללא מחשבה.
"היצמד לאנשים טובים באמת, לחברים המחפשים את טובתך האמיתית. עליך להסתכל קדימה, עם פרספקטיבה לעוד שנים, כשתראה את ילדיך הנפלאים והמחונכים, בריאים בנפשם ובגופם, ועוד כל מיני הצלחות שתצליח בע"ה בחיים, ואז תביט אחור על חייך ותדע, שכל זה קיבלת מתנות משמים, על התמודדות שבחרת לעבור ולא בחרת לברוח, ו'לפום צערא אגרא', כמו שלומדים בשבת זו בפרק ה' שבפרקי אבות", אמרתי לו.
ולתמונת השבוע: "זכור ואל תשכח" גם את התאריך היהודי
"הם רצו להשמיד אותנו, כולל את התאריך היהודי, ולכן עלינו לציין דווקא את התאריך הזה - כ"ו באייר, כיום השחרור וההצלה, יום כניעתה של גרמניה הנאצית לאחר שרצחו את רוב משפחתי, יחד עם ששה מיליון מעמנו". אלו היו מילים מתוך דבריו המרגשים של הרב משה חיים לאו מרבני העיר נתניה, שקרוי על-שם סבו הי"ד, אבי-אביו שנשרף במחנה ההשמדה טרבלינקה.
הוא הוזמן כאורח הכבוד לאירוע השנתי לציון תאריך חשוב זה, שנערך אמש בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", ביוזמת נשיא הקונגרס יהודי-רוסי ונשיא קרן הצדקה 'סטמאגי' מר גרמן זכרייב, שאת הרעיון הנעלה הוא הוציא לפועל לפני 9 שנים - הנצחת התאריך היהודי של יום ההצלה ומצוין מאז בקהילות רבות בעולם.
כמה חינוכי היא היוזמה וכמה חשובה היא הפעילות מסביבה, שהיא חלק מתוך מגוון פעילויות צדקה ועשייה של מר גרמן הנכבד, מהם גם כאן, במרכז החסד היהודי, נעזרים רבים מאוד בקביעות בזכותו.
גוט שבת, וחודש טוב, חזק חזק ונתחזק!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.