מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
כתבת שמשפחה חסידית אתם, אבל לא פירטת את
מנהגכם בקשרי החתן והכלה בין ההשתדכות לנישואין, כך שאיני יודע אם זרים גמורים הם,
או שכבר מכירים וייתכן קירוב דעת ונפש. משכך, אכתוב בצורה כללית ואתה תדע מה מתאים
לסיטואציה ומה לא.
אתה מבקש הדרכה מעשית ("רציתי לדעת, מה בדיוק הוא ההוראה שאתה נותן
לאחרים, כמו שאתה כותב, שבזה אתה מורה, נא אל תמנע טוב מבעליו, ונא תפרוס משנתך
ועצתך, בדיוק מה אתה מורה לעשות, הלכה ולמעשה(". נכון שבדבר הזה אני מורה לאחרים, אבל לא
'מורה' מלשון ציווי, אלא כמורה באצבע, מה הכיוון שנראה נכון בעיני, והחכם - יחכים.
בעקרון, הדברים פשוטים מאוד. הנהגה אכזרית
כלפי כל אדם אינה דרך יהודית והעושה כן, במסגרת מצווה, פשוט שזה מצווה הבאה
בעבירה. לכן, צריך לפעול בדרך אנושית, מתחשבת, ועדינה. בכוונת מכוון איני עורך כאן
שו"ת שיוכיח שדרכי היא דרך ההלכה הצרופה ואכתוב דברים פשוטים בלבד.
אני מניח שהסיטואציה היא כפי שעליה כתבתי.
בתך היא בת החינוך החרדי ורחוקה מכל הנושא הגופני והתאוותני. הסבירות היא שגם החתן
נמצא באותו מצב וגם הוא לחוץ מאוד (אין לך מושג כמה חתנים אינם מצליחים, טכנית,
לקיים המצווה, מרוב לחץ) ואתם תפעלו חסד עם שני בני הזוג, אם תפתחו להם פתח לקיים
המצווה כדת וכדין.
המהלך צריך להיות משולב משיחה איתה ומשיחה
איתו. מן הסתם מה שיתאים זה שהאמא תדבר עם הבת ושאתה תדבר עם החתן. הבעיה העיקרית
(והיחידה) היא שהמדריכים והמדריכות מדריכים את הזוג שזו חובה גמורה לעשות המעשה
באותו לילה. אין הדבר בכוחך (ומתפקידך) לשנות את גישת המדריך ואנחנו מדברים אחרי
שהמדריך הדריך כפי שהדריך.
האמא צריכה לשוחח עם בתה ביושר ובכנות,
לבדוק אם היא מפוחדת (אם הבת תענה שלא, יש כנראה בעיה בכנות...) ולומר לה שאתם
תעזרו להם לעבור את זה בדרך הכי טובה. שלא יקרה שום דבר שהיא והוא לא מוכנים
ומסכימים בלב שלם לעשותו. שתאמר לה שהאבא (אתה) ידבר עם החתן ותתאמו הכל מראש, כך
שלא יהיה לחץ.
אתה תגיד לחתן בשבת האויפרוף (בעוד כמה
שעות) שיש לך משהו אישי לדבר איתו ושהמנהג שלכם זה לעשות זאת בערב החתונה. מותר
לומר לו שזו מסורת משפחתית (ואין צורך לדייק ולומר שמסורת זו מתחילה מעכשיו) לעשות
שיחת שווער-חתן ערב החתונה. לא משהו ארוך, שתי דקות.
אם אינכם חסידי גור (או כת אחרת, איני
בקיא בכל עיוותי היהדות), אזי החתן לא ידרש לדווח למחרת למדריך מה ואיך בדיוק היה
(וגם אם כן, מצווה ללמדו לשקר! הקב"ה השליך האמת לארץ מפני השלום).
השיחה עם החתן תהיה קצרה מאוד. תאמר לו
שיש לכם מסורת - והוראה ברורה ממורה הוראה בארץ ישראל שהדבר אחוז בהלכה -
שאסור לעשות משהו באונס והכל צריך להיות בריצוי מוחלט כהלכה. שלא ירגיש לחץ שחייב
לעשות משהו ושיתקדמו שניהם בקצב שירגיש להם מתאים. תאמר לו שגם הכלה קבלה הדרכה
והבטחה מצדכם שהוא יפעל בדרך עדינה ומתחשבת. תגיד לו שיתחילו במגע עדין, נגיעות יד
וכדו' עד שירגישו שמתאים להם להתחבק וכו'. בעיקר שלא יעשו שום דבר כי הם 'חייבים'.
ה'חייבים' היחיד שיש זה לקיים המצווה ברצון ובשמחה. תגיד לו שלכל זוג זה לוקח כמות
זמן אחרת והדברים אינם נמדדים בזמן אלא בהרגשה. שהמצווה צריכה לקרב ביניהם ולא
להוות עול ומעמסה נפשית. שהקב"ה שמח בבני זוג שאוהבים ומתקרבים ושח"ו לא
לקלקל השעה במעשים שאינם בעדינות ובשיתוף פעולה מלא.
תאמר לו שבתך, הכלה, מאוד עדינה וטהורה
ומעולם לא היתה לה שום גישה לנושאים הללו (ושמן הסתם גם לו מאוד קשה עם זה) ושאתה
חושש שאם הדברים יעשו מהר מידי, שזה יביא נזק לנפשה (ולנפשו) ושאתה דואג להם לטווח
הארוך, כי מעכשיו גם הוא כבנך ואתה צריך לחשוב על טובת שניהם לאורך ימים.
אם אתה מתרשם שהחתן אינו מפנים דבריך,
מותר לך להוסיף לו שהכלה שלו עדינת נפש הרבה יותר מהרגיל ושכל פגיעה בה עלולה
לעשות להם נזק ארוך טווח. אם גם זה לא מועיל (לפי ראות עיניך) מותר לך להוסיף
שכשהיתה קטנה, ילדה אחרת הותקפה באלימות ומאז בתך רגישה מאוד לכל הדברים הללו
וצריך זהירות מופלגת. אופציה זו הוספתי גם למקרה שלדעתך החתן דנן ירוץ להתייעץ עם
רבותיו (עצתי לעשות השיחה בערב הכלולות, נועדה למנוע זאת). טיעון שיש כאן
אפשרות/חשש לפגיעה נפשית, ואי הבנה מדויקת של הרב-המדריך במה בדיוק מדובר, יכולה
להניב הוראת היתר גם לשיטת הסוברים שיש לקיים המצווה גם באונס.
בהיות שסביר להניח שמילאו לו את הראש
בחיוב לעשות מיד, חשוב שתדגיש לו שאתה לוקח עליך את כל האחריות וגם כלפי
שמיא אתה לוקח עליך את כל האחריות והגהנום. אין בדבר ספק ופקפוק וזו דרך יהודית. תשאל
אותו בסוף אם אתה יכול לסמוך עליו ולחזור לכלה ולהבטיח לה בשמו שהוא יתנהג בדרך
עדינה ומתחשבת ושהיא יכולה להיות רגועה.
בדרך הטבע, החתן ישמח מאוד שמצא איש מבוגר
שיכול להיות לו איש סוד ומבין. גם הוא בלחץ ואתה בעצם עוזר לו לא פחות משאתה עוזר
לבתך.
מניסיון אישי. זה תמיד עבד - ומצוין!
בהצלחה - ושוב, מז"ט ורוב נחת.
חרדי בעולמו
* לפונה ששלח שאלתו בעקבות הכתיבה כאן. בשינויים קלים
