רגעים של השבוע - פרשת חיי-שרה
א. ברכה על קרמבו
"מה מברכים על קרמבו?" - זו שאלה נפוצה, עוד מאז שאני זוכר את עצמי כילד קטן. מה שמעורר את הספק, הוא הביסקוויט עליו נמצאת הקצפת הממותקת של הקרמבו, העשויה ביצים ומצופה בעטיפה דקה של שוקולד.
ממתק ילדותי זה, שתחילת ייצורו לפני למעלה ממאתיים שנה באירופה, קיבל עם הזמן גיוונים וטעמים שונים, אבל הבסיס אותו בסיס והשאלה אותה שאלה.
שעה קלה לפני תחילת התפילה בבוקרו של השבת שעברה, אני קורא באקראי לשני ילדים חמודים החולפים לפניי, וליד אורחי מארץ ישראל אני שואל אותם: 'מה מברכים על קרמבו?' והם משיבים מיד, כי הדין משתנה לפי עיקר המאכל ומה אוהבים יותר. אם הביסקוויט אהוב יותר, יש לברך ברכת 'מזונות'; ואם מעדיפים את הקצף הסוכרתי, אזי הברכה תהיה 'שהכל'.
'מי מכם אכל פעם קרמבו?' אני שואל. והם משיבים לי 'אפילו לא ראינו זאת אף פעם בחיים'. האורח לצדי מופתע לגמרי.
'ומניין אתם יודעים את התשובה ההלכתית?' הוספתי לשאול. 'למדנו בחיידר מה מברכים על 'פרפרת', ובכדי להבין את פשר הדבר, סיפר לנו המלמד כי יש בישראל מאכל שנקרא 'קרמבו…'.
'אמרו תודה לאורח שלצדי, הוא הביא איתו השבוע כמה ארגזים של קרמבו מישראל, אותו תקבלו לאחר התפילה יחד עם כל הילדים שיתפללו יפה'.
אין צורך לספר על התלהבות הילדים, ועל התפילה הנפלאה שלהם ושל שאר הילדים בבית הכנסת, לאחר שנודעה להם הבשורה המרגשת: 'הממתק השבוע, הוא קרמבו מישראל'!
גם התפילה של אורחי ושלי, היו כבר באווירה נעלית יותר.
ב. תפילת הכהן
יום חמישי לפני הצהרים, יום ראשון של ה'קרנטין' החדש; פחות תנועת אנשים ורכבים ברחובות.
אני בדרכי למרכז החסד, והנה מולי פוסע ידידי הקשיש, כשהוא נשען מעט על המטריה שבידו הימנית. הוא גבוה ותמיר, גבו קצת שפוף שהרי בכל זאת עברו עליו ימים ותקופות לא פשוטים, אך הוא ממשיך לתפקד באופן עצמאי.
'אַ גוט מארגן', אני מברכו בברכת בוקר טוב, והוא נעמד לענות ופותח לי צוהר קטן לסיפור חייו המרתקים.
"נולדתי ליד קייב, וברית המילה שלי נערכה בבית הכנסת ברוצקי שבמרכז קייב, ונקרא שמי בישראל: אברהם-ברוך הכהן קוגן. גדלתי מעט, ואני זוכר היטב את התפילות בבית כנסת זה. הייתי כבן 6, כאשר לפתע הגיעו ימים אחרים וקשים. אבא גויס לחזית, ומשם לא חזר. בחודש זה לפני 80 שנה בדיוק, אספו הנאצים את היהודים שמסביבנו במטרה לרצוח אותם ב'באבי יאר'. הנס שלנו היה, שאמא הייתה רופאה והסיעו אותנו לצ'ילאבינסק שברוסיה, שם טיפלה במסירות בפצועי המלחמה הנוראית. כששבנו אחרי המלחמה לדירתנו הישנה, עשו השכנים האוקראינים האנטישמיים את כל שביכולתם כדי שיהודים לא יגורו לידם, ולכן החליטה אמא לעבור למוסקבה. באנו לכאן לשכונת 'מארינה רושצ'ה', למדתי פה בבית ספר, ובתקופת 'משפט הרופאים' פוטרה אמא מעבודתה ואני סבלתי נורא במקום הלימודים. זה קירב אותי לבוא יותר לבית הכנסת שלנו, ומאז אני כאן…'.
אימו וגם אשתו כבר נפטרו מזמן. בן יחיד יש לו בארה"ב, רווק. ואת משפחתו הקרובה הוא רואה במתפללים העוטפים אותו בחום ובאהבה, בכל יום ויום כשהוא מגיע בקביעות להתפלל בשעת בוקר מוקדמת.
'אתה חושש מהקורונה?' אני שואל אותו לנוכח ההסגר החדש שהחלו כאן ברוסיה. 'אחרי שעברתי מה שעברתי, אני לא דואג מכלום, וסומך רק על הקב"ה', הוא משיב לי בחיוך מתוק ובטוח.
ג. סבתא לאלפים
אמש לקראת ערב, הטלפון בבית מצלצל, רעייתי עונה לאביה, והוא מעדכן אותה כי "היום הוא יום היארצייט החמישים של ה'באבע פערל' עליה השלום".
ניגשתי אל הוויטרינה, שלפתי ממנה פמוט ישן קטן מכסף עליו חרוט השם 'פערלה', הצבתי עליה נר נשמה, ורעייתי הדליקה אותה כשהיא אומרת: 'לעילוי נשמת הסבתא אלטע פערל בת ר' יעקב נח'.
העמדתי מים לחימום, מילאתי שתי כוסות תה, וביקשתי: 'ספרי לי בבקשה קצת על הסבתא'.
"הם גרו בעיר סאניק שבפולין, בשקט ובאושר, זוג צעיר שהספיק עד לפרוץ המלחמה להוליד יותר מעשרה ילדים. הם גורשו לרוסיה, ולאחר טלטולים רבים הוגלו למחנה עבודה בסיביר, משם הגיעו לעיר סמרקנד שבאוזיבקיסטן. את בעלה ר' שלום השליכו השלטונות הרוסיים אל הכלא, ומרוב מכות שספג בכלא הוא נפטר בקיצור ימים, ואשתו - הסבתא פערל נלחמה בעוז עד שקיבלה את גופתו לקבורה יהודית. בת 39 היא הייתה, אלמנה צעירה המתמודדת עם ילדים חולים ששניים מהם נפטרו, והיא לבד עם תשעה ילדים. דואגת למזון וביגוד, ובעיקר למצבם הרוחני, ומוסרת את נפשה שהבנים ילמדו בישיבות המחתרתיות של חב"ד בסמרקנד. עם תום המלחמה, הדרך לארץ ישראל הייתה ארוכה, וגם בה עשתה הכל למען חינוכם הטהור של כל צאצאיה.
אומנם לא הכרתי אותה, אך זכיתי להיקרא על-שמה, ואני אחת מתוך למעלה מ 3,000(!) צאצאיה, רובם ככולם הגדול, שומרי תורה ומצוות"...
יהי זכרה ברוך!
תמונת השבוע: מתנת האבות
רגע השיא מגיע, זה המומנט של הערב. נכון שהיו דקות מרגשות לפני זה: כשחתן בר-המצווה חזר בעל פה על מאמר החסידות אותו שינן מזה מספר חודשים. דרשות הסבים היקרים, דברי התורה והברכה של הרב הראשי הרב לאזאר. אך כעת האב עולה לדבר, בהתרגשות; הוא מברך את הציבור, מודה למשתתפים, חולק חוויות אישיות ואז פונה לבנו חתן בר-המצווה היושב בראש השולחן כמלך בגדוד: "ביום נשגב זה, בהגיעך לגיל מצוות אני רוצה להעניק לך מתנה יקרה ומיוחדת"... החתן הצעיר קם וניגש לאביו, ומקבל מידיו, "דולאר מהרבי"!
היה זה השבוע ביום שני, כשר' מרדכי ויסברג העניק לבנו שמוליק, דולר, אותו זכה לקבל בעצמו מהרבי; ושוב חזר המחזה המרגש על עצמו ביום רביעי בערב, כאשר ר' יצחק וולדרסקי העניק אף הוא דולר מהרבי לבנו יעקב-שמחה.
מזל טוב והרבה נחת חסידי!
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.