הבעלזער והטאלנער וגישתם לחינוך

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס״ד, עש"ק פרשת וירא תשפ"ב, לידידי ומכרי קוראי ומתענגי 'מעדני הפרשה' הע"י

בעקבות המאמר של שבוע שעבר, שלחו לי שני קוראים את הסיפור דלהלן:

כאשר האדמו״ר מבעלזא שליט״א יזם והקים את המרכז הגדול בקרית בעלזא בירושלים, השכיל להכליל שם היכל תורה שיהיה פתוח 24 שעות ביממה לקיים מה שנאמר: ‏׳אם לא בריתי ‏יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי׳, כמובן שחסידי בעלזא יושבים ולומדים בדרך קבע מלובשים במלבוש עליון (ישיבה חלאט).

באחד מימי בין הזמנים נכנס הרבי להיכל התורה ונוכח לראות המון בני תורה, בחורי ישיבות שניצלו נכון את ימי החופש ויושבים ועוסקים בתורה כאשר חולצותיהם הלבנות הוא הבגד החשוף, התבטא הרבי בדרך צחות ואמר: ׳זימן שחורים ומצא לבנים׳.

הבטחתי את שני הסיפורים ואקיים:

באישון ליל בשכונת בית וגן בירושלים, פוסע לו הרבי מטולנא הרה״צ רבי יוחנן טווערסקי זצ״ל, איש מיוחד היה, לב רגיש לכל אחד מישראל ונוהג בפשטות ביותר, והרבי מבחין בבחור ישיבה שמתהלך לו הלוך וחזור באפס מעשה. ניגש אל הבחור ושואל לשלומו ומתעניין בחביבות מדוע אינו ישן בשעה כזאת? והאם הוא זקוק לעזרה כלשהיא?.

הבחור ניסה להתחמק, אבל הרבי לא נסוג עד שהבחור סיפר שהערב אחרי הסדר המשגיח ׳העיף׳ אותו מהישיבה ואמר לו לארוז חפציו מיד ולהסתלק מהמקום ושיחפש לו ישיבה אחרת וכעת הוא לא יודע מה לעשות. גם אין לו כרגע אמצעי תחבורה איך לחזור הביתה וגם מהרהר בעצב על הצער שיהיה לאביו שבנוסף לעצם הכאב של בן שמסולק מהישיבה, זה גם אמצע הזמן ולך תחפש ישיבה אחרת שתואיל לקלוט שאריות זרוקות של אחרים. 

הרבי שיער מסתמא, כי הבחור לא סולק בגלל שבטעות נישק בסוף ׳ברוך שאמר׳, את כל ה׳ארבע כנפות׳, אך הרבי לא רצה לייסר אותו בשעת צערו ולהוסיף מלח על פצעיו.

איפה גר המשגיח הנ״ל? שאל הרבי. כאן ממול ברח׳ הרב פראנק בקומה שלישית, הצביע הבחור ונקב בשם המשפחה של המשגיח.

בוא נלך אליו הביתה ונראה מה אפשר לעשות! קבע הרבי. אולי יחוס אולי ירחם.

הבחור ניסה להסביר כי חבל על המאמץ ובוודאי לא בשעה כזאת לאחר חצות לילה שעוד עלול להרגיז אותו שהעירו אותו משנתו המתוקה.

הרבי לא התווכח, רק תפס בידו של הבחור והתחיל ללכת לבית שהבחור הצביע.

הבחור, שלא נותרה ברירה בפניו, כבר התחרט על שהתוודה בפני הרבי ורק חשב: ׳כאשר אבדתי אבדתי׳.

יחד הם עלו במדרגות והרבי עם כל 90 שנותיו, דידה מדרגה אחרי מדרגה וכאשר הגיעו לקומה השלישית והרבי התחיל לנקוש על הדלת, הסתתר הבחור מאחורי הרבי וכסס ציפורניים להפיג את הרעד שבידיו.

הרבי נוקש ונוקש ואין מענה, הבחור מבקש לסגת, אך הרבי מגביר את הנקישות עד ששמע קול רחש בבית, משמע, יש מישהו בבית, והקול המפוחד נשמע מאחורי הדלת (כנראה היה בטוח שזה משטרה). ׳מי שם׳? יוחנן טווערסקי, טולנער רבי! ענה הרבי.

למרות שהמשגיח לא היה לו כלום עם טולנא, אבל לכולם היה ׳דרך ארץ׳ ממנו וכיבדו אותו בהיותו ישיש שריד לדור דעה, מורם מעם.

הקול הגיב בנימה חצי רדומה ובפיהוק: במחילה מכבודו, ימתין רגע עד שאלבש משהו ואפתח.

הדלת נפתחה והרבי נכנס פנימה ופתח בדברים: סליחה, לא התכוונתי להעיר את כבודו משינתו, לא היה לי לרגע הוא אמינא שכבודו ישן כרגע, הייתי בטוח ללא צל של ספק שאמצע את כב׳ יושב ומצטער על הטרגדיה שאירעה לו היום שנאלץ בלית ברירה לסלק בחור מהישיבה באמצע הזמן וציפיתי לראותו מול תהילים פתוח רטוב מדמעות ממרר בבכי ומתחנן להקב״ה שיזמן לבחור מקום לינה להלילה וישיבה טובה להמשך, ובודאי יושב ומתייעץ עם עצמו איזה ישיבה תקלוט אותו באמצע הזמן ומה בידו לעשות כדי שיתקבל שם ויצליח, כפי שוודאי היית עושה לו היה מדובר בבנך שלך.

לא היה צריך מופת כדי שדברים היוצאים מן הלב יכנסו ללב והמשגיח יקלוט את המצב ויענה לו בבושת פנים ובהכנעה כי הבחור יכול לחזור כעת לפנימייה ומחר נשב לתכנן את ההמשך. שבסוף אכן סודר על הצד הטוב עם חרטה והתנצלות ונכונות לשינוי מצד הבחור כאשר הרבי עוקב ומדרבן.

באותו ענין, אספר, מה שסיפר אברך לאחר פטירת רבינו ה׳בן מלך׳ הגרי״ל מינצברג זצ״ל, כי אותו אברך למד בימי בחרותו בישיבתו של ה׳בן מלך׳ והיה נחשב מטובי הבחורים, אך מטעמים מסויימים סבר רבינו כי הבחור אינו מתאים למסגרת הזו והמסגרת אינו טובה לו. קרא רבינו להבחור והסביר לו כי עליו לחפש ישיבה חדשה לזמן הבא והוסיף לו: נותרו עוד מספר שבועות עד סוף הזמן, תסתובב בתקופה הזאת ותרטון ותתלונן על כל מה שזז, שכולם יבינו כי אינך מרוצה במקום הזה, ואם יש צורך, אפילו תדבר נגדי ואני סולח לך מראש, העיקר שתעזוב בכבוד ולא יחשדו שזה בא מצידנו.

וכעת בקצרה לסיפור של אחי ר׳ שמואל שליט״א:

כבר 40 שר׳ שמואל מלמד תשב״ר באותו ת״ת בירושלים, סיפורנו אירע לפני כמה עשורים, כאשר יום אחד פונה אליו המנהל ומודיע לו שבסוף היום יודיע לתלמיד מסוים בכיתתו שלא יבוא מכאן ואילך לחיידר. והמנהל סיפר לו כי האב פרץ גדר עולם והציב בסלון ביתו מכשיר טלויזיה רח״ל, ואי אפשר שתלמיד כזה ימשיך לבוא לת״ת, שעלול להחטיא ולקלקל את שאר התלמידים, ולכן הורה למלמדים של שלושת ילדיו שיודיעו לילדיו שלא יבואו ממחר לחיידר.

ר׳ שמואל ביקש מהמנהל שיתן לו הזדמנות לנסות להשפיע על האב, המנהל הסכים לתת לו יום אחד לפעול בדבר.

ר׳ שמואל טילפן לרעייתו להודיע כי הוא יאחר היום, ובסוף היום, עלה עם אותו ילד להסעה וירד איתו יחד לביתו ופנה לאב בתחנונים שאם לא חס על עצמו שיחוס על נפש ילדיו הרכים וכו׳ אך דבריו נתקלו בקיר אטום והאב הסביר כי גם כך נקעה נפשו מכל המערכת ומחכה לרגע שיסלקו אותם מהת״ת ומיד הוא מכניס אותם לבי״ס ממלכתי. 

ר׳ שמואל ניסה באופן אחר ושיכנע אותו כי המכשיר הטמא מזיק לנפש הרכה ללא קשר לאידישקייט, וביקש ממנו טובה אישית כי יסכים להוציא את המכשיר מהסלון ולהחביאו בחדר השינה. ׳עשה למעני אם לא למענך׳ ביקש. זה לא הלך בקלות, אך בסוף הסכים האב.

ר׳ שמואל חזר למנהל ועדכן אותו על ההתפתחות, אך המנהל לא הסתפק בכך והודיע כי הוא יודיע בעצמו לילד שלא יגיע מחר, ענה לו ר׳ שמואל: אין בעיה, אני הולך איתו ביחד, אלמד איתו באופן פרטי עד סוף הזמן. ילד שנמצא בכיתתי הוא באחריותי המלאה ולא אפקיר אותו לידי הסט״א.

המנהל חרק שיניים והסכים בלית ברירה להשאירו עד סוף הזמן, ואכן, 2 אחיו שנשלחו הביתה הוכנסו למחרת לבי״ס ממלכתי.

כעבור כחודשיים הסתיים הזמן, ור׳ שמואל לא הסכים להפקיר את הילד ובכל הבין הזמנים התרוצץ איתו מחיידר לחיידר וסיפר להם כמה הילד כשרוני ורוצה להמשיך חיי תורה ויר״ש, אך כאשר המנהלים התוודעו למה שקורה שם בבית, לא הסכימו בשום אופן לקחת סיכון ולתת לילד צ׳אנס (יש מקום לדונם לכף זכות).

ר׳ שמואל לא התייאש, קרע עולמות בתפילה וקיים בעצמו את דברי חז״ל ׳אם התפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל׳ וכמוצא אחרון החליט לנסות משהו נועז.

ר׳ שמואל התגורר אז בשכנות לאדמו״ר מבעלזא שליט״א במעונו דאז ברח׳ גשר החיים ור׳ שמואל הגיע לעת המנחה להתפלל שם ואח״כ ניגש לרבי וסיפר לו פרשת הילד, והוסיף: כל המדינה התהפכה להציל ילד אחד ואף חיברו שיר ׳איפה יוסלה׳? וכאן הילד עדיין בידנו ורק צריך למנוע מלשלחו למלתעות הכפירה.

הרבי שמע והרהר רגעים והמליץ לו לפנות למנהל ת״ת בעלזא ולומר לו כי הרבי שלח, ואם יש בעיה שיחזור אליו.

סופו של סיפור: אותו ילד עשה חיל בבעלזא, וכיום הוא אבא וסבא לדור ישרים ומבורכים חסידים ואנשי מעשה, לעומת 2 אחיו שאבדו ונדחו ל״ע באמת הבנין.

מי שקרא את המאמר בשבוע שעבר, הסיפורים מדברים בעד עצמם ואין צורך להוסיף הסברים.

בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין