מאת מבקר
"חרדי בעולמו" כתב שהרבנים שתקו כאשר ילדי עניים ויתומים נמסרו לצבא על ידי הקהילות. ולא דייק טובא.
הוא צדק כאשר כתב שההנהגה לא היתה בידי הרבנים אלא בידי ה"פרנסים" - אבל הנה מה שכותב הרב מיימון
על רבנו משולם איגרא. "גאון הגאונים - אבי כל תופשי תורה שבדורו " - כך הגדיר עגנון את רבי משולם איגרא.
וכך כותב הרב מיימון :
...., והיו
פרנסי טיסמניץ רגילים להעלים עין מבני-תורה ותלמידי-חכמים, ומסרו במקומם
לצבא את ההדיוטות ועמי-הארץ.
רבי משולם יצא כנגד הפרנסים האלה בכל התקיפות
והכריז עליהם בבתי-המדרש שבטיסמניץ כי הם מוכרי נפשות, שופכי דם-נקיים. וכך
היה רבי משולם עולה על הבימה ונוזף בפרנסי-הקהילה, מרעים עליהם בקולו:
-אין משוא-פנים בדין, כל ישראל, לרבות תלמידי-חכמים, כולם מצווים לקיים
"דינא מלכותא" ולהתגייס לצבא. ואם הממשלה דורשת ממנו רק מספר מסוים של
אנשים, כי אז צריכים אנו להפיל גורלות בין כל אלו המוכשרים להיות יוצאי-צבא
בישראל, ומי שיעלה עליו הגורל, יהיה מי שיהיה ולוא גם אחד מגדולי הדור,
הריהו מחויב לצאת לעבודת הצבא.
ורבי משולם קפץ ונשבע:
-גם אם יעלה הגורל על בני יחידי יצחק אליהו (אביו העיד עליו שבחריפות מוחו,
יפה כוח הבן מכוח האב, אבל הוא נפטר בימי עלומיו), - העבודה, שאמסור אותו
בעצמי לעבודת-הצבא.
ואולם פרנסי טיסמניץ בימים ההם החציפו פנים נגד רבם הגדול וסרבו לשמוע בקול
דברי מוסרו. אז החליט רבי משולם לעזוב את טיסמניץ, וכשהציעו לפניו את
הרבנות בעיר
פרשבורג קיבל.
אז היו רבנים שלא שתקו.
בברכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.