עד מתי יספרו לנו סיפורי בדיות?

מאת: חרדי בעולמו

 

אחרי שהראית כאן איך בחצר הקודש והנדל"ן מסמאים עיניהם של ישראל ומשימים כאילו הרב'ה לומד גמרא, בעוד בפועל הוא קורא עיתון. הביא קורא נאמן את האמירה בשם הצאנזר שהאדמו"ר מגור (של אז. טרום נדל"ן) מסתיר עצמו ושלא ידעו שלומד גמרא, מחביאה תחת עיתון המודיע, בכל עת ששומע צעדים מתקרבים לחדרו.

יש סוגת ספרים שעניינה הוא סיפורי-בדיות. בציבור שלנו מספרים לנו סיפורים שלא רק שנבדו אלא שהינם חסרי כל שכל או הגיון, העיקר שיש בזה 'הברקה' כלשהי (למשל, לומר שהרב'ה 'גנב' ואז להבהיר שהוא גונב דעת הבריות בהצטנעות יתירה).

אז בוא נבחן את הדברים ברוח מעשית.

1. צריך להניח שאל חדרו של הרבי מתקרבים לעיתים נדירות, אחרת כל הזמן תהיה גמרתו תחת עיתונו.

2. צריך להניח שהרב'ה קשוב כל הזמן למשמע צעדים מחוץ לדלתו. כלומר, שאינו מרוכז בגמרא שלפניו, אלא במשמע צעדים (סהדי שבמרומים שלמדתי דף או שניים ולא שמעתי צעדי איש כשאביי ורבא התעצמו ביניהם לנגד עיני).

3. צריך להניח שבעיני הרב'ה, לימוד גמרא הינו מדרגה גבוהה כל כך, עד שצריך להסתיר אותה. לא מיבעיא אם לומדים דף ט (האסור, כידוע ליודע) אלא כל גמרא הנה 'דבר גבוה שיש להסתירו'. מעניין אם זו דעת החסידים-השוטים והאם היא כוללת גם האגדתות, או שדין אחר להן, אם הודפסו בנפרד ונכרכו תחת השם 'עין יעקב'.

4. גם אם לימוד גמרא הוא דבר נשגב שמתאים רק לגדולי עולם ויש להצניעו, עדיין יש עיסוקים אחרים, שאינם ביטול תורה ממש. אפשר, למשל, לקרוא תהילים. למה שלא ישים תהילים מעל הגמרא? למה לשים על השולחן דוקא את סיפורי הבדים והשקרים הפוליטיים (הקרויים 'המודיע')??

5. מעניין לחשוב מה דעת הכותב ומספר הסיפורים על קוראיו. מה מידת האינטליגנציה שהוא מייחס לשומעי הסיפורים שלו? האם היה מספר סיפורי הבל כאלה לאנשים משכילים וברי דעת? האם הַמְסַפֵּר בטוח שהשומעים כה מוגבלים בדעתם ובביקורתם עד שאפשר למכור להם 'תותים' בלי מחיר?

מסקרן לחשוב גם מה חושב קורא שפתאום מבין אלו 'לוקשים' מכרו לו ואיך האמין בשטויות והבלים אלו? הרי יכול להיות שמבין עשרות אלפי הקוראים כאן יש גם כמה שבאמת האמינו לסיפורים הללו (פשוט לא חשבו) ופתאום נפקחות עיניהם. מה עושה פקיחת עיניים זו?? מסקרן.

סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

 

חרדי בעולמו