דם ההרוגים נוטף מידי ראשי הישיבות - שנים הם יודעים כי זה מחיר 'בין הזמנים' ולא עושים דבר לעצור זאת

כשזה קורה פעם אפשר עוד להמליץ יושר כי בודאי לא האמינו שזה יקרה שוב, יזהרו יבינו כי מדובר באסון. אבל כשזה חוזר על עצמו במשך שנים, שוב ושוב הרוגים, פעם בישיבה זו ופעם בישיבה אחרת, כבר שנים שלא עבר בין הזמנים אחד ויחיד - בחודש אב - שסיימנו אותו בלי מחיר דמים, כל כך הרבה אסונות, ולמרות שראשי הישיבות יודעים מראש כי זה מה שיקרה, וההוכחה מאזהרותיהם בערב בין הזמנים, הם לא עשו דבר לעצור בעד שפך הדם הנורא

אז ניגש קודם לנושא עצמו. הויכוח הזה על האם כן או לא בין הזמנים קיים עשרות שנים. עד אני לוויכוח בנושא עוד לפני ארבעים וחמישים שנה, היו ראשי ישיבות ורבנים שטענו כי יש לעשות סוף ל'בין הזמנים'. היו שטענו כי גם ראשי הישיבות צריכים מנוחה, והיו שטענו כי מאחר וזה הסדר שנקבע על ידי ראשי ישיבות בעבר אסור לשנות, אבל היו גם מי שזעקו כי מדובר במחיר של איבוד נפשות תרתי ממש, וחייבים לעשות לזה סוף ולא הסכימו לשמוע בקולם

מציאות היא כי 'בין הזמנים' הוא זמן מועד לפורענות פיזית ורוחנית. שמעתי פעם את אחד מראשי הישיבות זועק כי כל מה שמשקיעים בבחורים במשך השנה מאבדים את הכל בתקופת בין הזמנים של אב מפני שאז מטיילים ומסתובבים במקומות שלוקח מהם את כל מה שהשקיעו בהם, מגיעים לאלול אנשים אחרים לגמרי. והיה זה הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שטען כי אין כל תועלת מה'בין הזמנים' וכי אדרבה מגיעים לאלול עייפים הרבה יותר ממה שיצאו ל'בין הזמנים' אחרי ט' באב

חשבנו כי שפך הדם הפיזי במשך השנים יגרום שראשי הישיבות יבינו כי אין מנוס חייבים לעשות לזה סוף. ומתברר כי דוקא ראשי הישיבות לא רוצים לוותר על בין הזמנים הם רוצים חופש, ולא מוכנים לעשות את המינימום לעצור בעד התופעה שבני הישיבות בתקופת בין הזמנים מתרוצצים במקומות סכנה. מציאות היא כי רוב בני הישיבות אינם ממלאים את בתי הכנסיות בתקופת בן הזמנים. גם אם נכון שישנם בחורים שיושבים ולומדים, אבל עשרות אלפים מחפשים מה לעשות, ועושים דברים שמכניסים אותם לסכנה רוחנית ופיזית

ראשי הישיבות אינם יכולים לומר כי ידם לא שפכו את הדם הזה, הם ידעו כי זה מה שקורה בבין הזמנים ולא מנעו את המצב הזה, לא הגבילו את הבחורים. וגם אם סברו שצריכים קצת להקל על הבחורים בתקופה הזו, מדוע זה חייב להיות בדרך וצורה שמכניס אותם לסכנה, מדוע זה לא יכול להיות במסגרת של הישיבה וככה להבטיח את עתידם

כל כך הרבה שנים מזהירים את ראש הישיבות ואת התלמידים כי 'בין הזמנים' מהווה סכנה רוחנית ופיזית, אבל אין מי שעושה משהו, כל אחד זורק על האחר, ואם חושבים אתם כי בעקבות האסון הנוכחי יעשו שינויים, אתם חיים בעולם לא מציאותי

חיים שאולזון