שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת וירא.
ובפרשתנו, אברהם אבינו יושב בפתח האוהל ורואה שלושה אנשים. הוא מקבל אותם בברכה ושוחט למענם שלושה ראשי בקר, בכדי שכל אחד מהם יקבל לשון עם חרדל.
אוהו! איזו השקעה!
המדרש ורש"י טורחים לציין בפנינו שהשלישייה האלה היו נראים לו כערביים. מה המטרה לספר את זה שהם היו נראים כמו ערביים?
האם היה שם איזשהו הסכם שלום? האם יש איזשהו פגם באדם שהוא ערבי?
אז ככל הנראה הערבים של פעם לא היו כמו הערבים של היום – איחוד האמירויות, דובאי, ערב הסעודית – חברה אינטליגנטים; ערבי זה היה הסמל והסגנון של ההלך המלוכלך, אותו אחד שבדרך כלל לא משקיעים בו, ודווקא בו אברהם אבינו משקיע. הוא לא מבדיל בין אדם לאדם, לא בודק את הרמה, לא בודק את האיכות, לא בודק אפילו את מנת המשכל.
מי שאתה ואיך שאתה, בוא תיכנס לביתי, ואני רוצה לארח אותך. לא משנה מה הדעות שלך, לא משנה מי אתה ולא משנה באיזו רמה נמוכה אתה נמצא.
זהו לקח עצום לכל אחד מאיתנו כבנו של אברהם אבינו.
והשבוע היה יום ההילולא של מרן ראש הישיבה, גדול הדור, רבינו אלעזר מנחם מן שך, זכר צדיק וקדוש לברכה.
מסופר שפעם אחת נקשה ילדה על דלתו וסיפרה לו שהיא לא מוכנה ללכת לבית הספר, כי באמריקה צחקו עליה על כך שהיא גרת צדק והיא לא נולדה יהודיה.
וכשהיא הגיעה לישראל, כאשר גילו את זה בבית הספר, הילדות נהגו להציק לה, והיא החליטה שיותר היא לא הולכת לבית הספר. אבל ההורים שלה אמרו לה: "בואי נעשה ניסיון אחרון, ניגש לרב שך, ואולי יש לו איזשהו רעיון בשבילך".
הרב שך שלף לה את פרשת דברים ואמר לה: "האם את יודעת שגם אני גר?", היא הזדעזעה לשמוע "האם גם הרב גר?", אמר לה כבוד הרב: "לא רק אני. אני וכל החברות מהכיתה שלך". 'וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם' ( דברים י, יט). כל עם ישראל היו גרים. תרגישי בנוח, את בחברה טובה".
ממרומי גילו, ממרום מעמדו, לפייס ולנחם ילדה קטנה בשביל לגרום לה לחזור לבית הספר.
כי לא משנה מי עומד מולך, אתה כיהודי, אמור להפוך אותו כמיטב כוחך למאושר.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני, ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא..
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.