מתוך שיחות חסידי סדיגורא

ראובן:
להציל עשוק מיד עשקו זה מצוה ואין איסור לשה״ר עיין בחפץ חיים.
הוא נמצא בשטח ובבנינים שע״פ תורה לא שייך לו הוא השתלט שם בגניבה ובגזילה נגד רצון צוואת אביו ואסור לשתוק ומצווה רבה למחות ולהוקיע
כמו״כ הוא בוודאי מקלקל אחרים שרואים עכשיו שהתבטלה תורת הצוואה בישראל. ומצווה לקיים דברי אמת, בנוסף הוא מערער באמונת צדיקים  ובמצוות כיבוד אב ובקיום רצון קדשו של אביו כבו״ק מרן אדמו״ר זצוק״ל

שמעון:
אם זה ירתיע כותבי צוואה אחרים, לקחת בחשבון את המציאות על הקרקע, ולא להפתיע בני משפחה ו/או לפצות את מי שעלול להפגע, להיות יותר חכם ופחות צודק. ולדאוג לשלימות המשפחה וכבוד הצאצאים - הכל היה כדאי. 

------------

ידוע כשהקבה פנה למשה רבנו וציווה עליו להוציא את בני ממצרים הוא התווכח עם הרבה 7 ימים בלי נעלים. כי טען לקבה שיש לו אח שגדול הימנו ב 3 שנים .עד שהבטיח לו הרבה "וראך ושמח בלבו"  האם ציווי השכינה היא פחותה מהוראה של צוואה?? משה רבנו יכל היה ללכת מיד ולהודיע שה "ציווה"  ואהרן מחוייב גם לשמוע בקול ה.ובכז מלמדת אותנו התורה לפני מתן התורה ולפני יצאת מצרים. כבוד לאח זה גם משהו שצריך להתחשב בו, ומכאן שדרך ארץ קדמה לתורה אחד כרוך בשני." דרכיה דרכי נועם" ולא סתם הדיינים שלושתם רשמו על אף הצוואה הם ממליצים לסדר את הכל בדרכי שלום, ובוודאות שאם הרבי זצל היה יודע מה יעשו מהצוואה שלו ,ובשם הצוואה יפלגו את החיסדות ואת המשפחה, ויהרסו את החינוך של הצעירים בשם הצוואה הק' ועוד ועוד שחיתויות בשם הצוואה הקדושה כביכול ....היה מוותר עליה .הרי הרבי זצל רושם במפורש שכל כוונתו לטובת החיסדות...המצב הזה בוודאי גורע מאוד את מצב החסידות שהרבי זצל ככ השקיע ושמר עליה

==================

אולי הכל היה שווה, כי זה ירתיע את מי שיחשוב להפתיע בצוואה, יבינו שצריך להכין מראש, ואם מישהו צריך להתמודד עם בנים שלא עונים לציפיות וכתוצאה מכך הם לא יקבלו את הציפיות שלהם, מאספים אותם בעודם בחיים ושמים כל אחד במקום ואומרים את מה שיש להגיד, כמו יעקב אבינו טרם מותו. 
עכשיו אתה טוען שהוא עשה כן, מצויין. 
אבל ירתיע גם ירתיע.

כמו שזה עזר בזווהיל, שהבן ציפצף על האבא בחיים חיותו.

בן סורר ומורה נשאר בן סורר ומורה

לזה קרא בן סורר ומורה?
לא נראה לי. 

דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול דתניא ולפני עור לא תתן מכשול במכה לבנו גדול הכתוב מדבר.

דקא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול - דכיון דגדול הוא שמא מבעט באביו והוה ליה איהו מכשילו:

מועד קטן יז א

הרבנית החליטה אחרת
למה נראה לך שהדיעה שלה פחות חשובה מדעתו של הרב?
בגלל שהיא אשה?
תתקדם
כבר 2020

אינני יודע מה התוקף ההלכתי של דעת הרבנית פה, בא לא ניסחף. 
מה שכן, אני מתמקד ברובד הלגיטימיות המוסרית/חברותית/פרקטית/טקטית של צעד הרבי זצ"ל וכל הצורה איך שזה נעשה שכבודו במקומו (מה שדיברתי לעיל, אודות הכנת הנפשות מראש ע"ש). שמא החלטה צודקת יש כאן, אבל היכן החכמה. וכבוד קדושתו במקומו.

לשיטתך מה צריך אבא מנהיג ציבור לעשות כשהוא יודע שהבן שלו לא ראוי להנהגה? (והבן רוצה להנהיג)  (חסידי ליטאי ספרדי)

לשלוח אותו למקום רחוק כדי שיוכל לעשות שם משהו אבל לא להשיארו ולהשפילו

בקיצור להתנהג כאבא גם לבן זה, אל תיתמם. זה לא לכבודו של האב להתווכח על זה. ושוב, כבוד תורתו וקדושתו במקומו.

בוודאי שאב לא מצווה לבנו הגדול, (שלא לדבר על הזכויות שיש לו בסאדיגורה, שלזה בוודאי תתכחש, אבל עזוב, עצם זה שהוא בנו הגדול) לא מצווים לו לקבל מרות ולהכנע. יש על זה סעיף בצוואה. אחי זה ממש לא לכבוד האבא לנהל את הויכוח הזה. אולי צודק, אבל חכם?