שלום וברכה מורי ורבותי!
והנה שאלה שלכם!
אני
מתחזקת, ברוך ה' עושה את זה בצעדים די גדולים ויפים, אבל בעלי עושה את זה
בצעדים פחות מרשימים, משהו יותר איטי ורגוע, משתדל מאוד לא להפריע לי, אבל
מידי פעם מתגלים חיכוכים.
והנה, החיכוך התורן.
בעל
היקר רוכש לילדינו היקרים, המשותפים, אנציקלופדיה שלא כתובה בעגה התורנית
ואפילו לא מתקרבת לכך, ואני חושבת שזה ממש פסול, זה ממש איום ונורא, והוא
טוען שזה בסדר גמור, כי אין משהו שהילדים לא צריכים לדעת.
איך יוצאים מהפלונטר?
השאלה
הזו היא פרט, אבל היא חלק מכלל גדול, אנחנו לא מנסים לשכנע את בן הזוג
בדברים שהוא לא מאמין בהם, אנחנו לא מנסים להקפיץ אותו גבוה הרבה יותר
מכחו, התפקיד שלנו כאן למצוא למה גם אותו בן זוג, בשעה הזו ובזמן הזה לפי
הרמה הנוכחית שלו לא אמור להסכים עם אותה אנקצילופדיה.
אם
האשה היקרה תבצע שיעורי בית, תעבור באנציקלופדיה על אותם דברים עדינים,
אינטימיים, שאנחנו לא רוצים בכלל שהילדים שלנו בכלל יחשפו אליהם בגיל צעיר,
ודברים כאלה יש גם בציבור החרדי, גם בציבור הכללי, ובכל ציבור בעולם כולו.
לקחת את אותם משפטים, להראות לבעל ולהסביר לו: "האם אתה רוצה שהילדים שלך יחשפו לדברים כאלה בכזה גיל?".
הרי
ברור שמדובר בבעל נורמלי והגיוני שגם הוא חושב שדברים כאלו, מבלי שום קשר
ליהדות, לפחות לא בשלב זה, לא אמורים לגרום לילדים להיחשף לכאלו תכנים.
אם אנחנו מגיעים להסכמה בכזו נקודה, הרי שגם הבעל יסכים לכך.
לא מתווכחים סתם, לא מדברים באוויר, לוקחים דוגמאות נקודתיות, מראים לבן הזוג, וזוכים יחד להגיע לעמק השווה.
שם זוכים לייחוד האמיתי, ושם מתחיל שלום הבית הנכון וחינוך הילדים המושלם גם בשלבים כאלו.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.