על חסידים אצילים ואלה שמתחתם

מאת יהודי פשוט

בבעולמם של שבת קראתי מאמר לא קצר שבא להסביר לנו עד כמה שויז'ניץ היא 'חסידות אצילית' וסאטמאר היא במהותה נחיתית כאשר הכותב לא נמנע מרמיזות פקפוק בטהרת ייחוסם של האחרונים בשל ההבלגאן בכפרים המרמורושאים שתחת דגל רבותיהם של אבותם.  ועוד לפני שאעיר איזה הערה, מודה עבדכם לכותב היקר שהאיר עיניו באשר לתכנים החסידיים דמתאמרן בלחישא במקומו.. ולגוף הנושא, מעידני עלי שמים וארץ שהילכתי בקרב המחנות ומצאתי אבנים יקרות בשניהם. אבל למרבה מפח הנפש בשני המקומות החומר האנושי היה גס ונמוך יותר ככל שאלה היו קרובים יותר לקדקד וזה היה מאוד מביך. ובאשר ל'רמיזות' כמובן שפעם כמו היום היה הגיבן חוגג את חטוטרתו של חבירו.. ובמקרה קראתי את המהדורה הראשונה ל'בעולמו של אבא' שכתב הרב מילר ושם הוא הזכיר שהרבה מיהודי הכפרים של חסידי וויז'ניץ התפרנסו מחטיבת העצים בהרי הקרפאטים ועשו חודשים בבהרים בנפרד ממשפחותיהם ודי לחכימא ברמיזא.. וייסלח לי על רוע מחשבותי כי באירופה בטרם נעשו האדמו''רים פריצי על ובעלי אחוזות ושליטים באלפי פרנסות ובגידול בני החסידים ושידוכיהם, המוני העם באותם מחוזות נצרכו לצדיקים אלה ואלה בעיקר כדי שירחצו להם את עוונותיהם.. כי מה אעשה שבבחרותי שוחחתי הרבה עם זקני הדור ההוא מחסידי החצרות השונות  שהיו פעם צעירים.. האדם היה תמיד בשר ודם ויצה''ר לא נולד אתמול.. ובאשר להזיות המלכות של איזה מחסידי צאצאי בניהם ובנותיהם של הרוז'ינאים כל מה שיש לי לומר הוא: אם פנטאזיות המלכותיות האלה מנעימות לכם אז באמת שיבושם לכם.. אבל מהרגע שאתם מנסים להעמיד את זולתכם כנחיתים לכם אז אתם מזכירים לי את מוראות ריח חדר האוכל של ישיבתו הקדושה ובמחילה בתי צרכי הציבור בביהמ''ד של ויז'ניץ של החיים מאירים זיעועכי''א .  שוין איינמאל מלכות ואצילות..