ו. מובא בשם רבותינו הקדושים זצוק"ל שהימים אלו אשר נאמר עליהם (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) "כל הפושט יד נותנים לו" דין זה בין בגשמיות ובין ברוחניות, וכל מי שמבקש ישועה בכל ענין נותנים לו. ויש כח להיוושע בכל העניינים ומעלת הימים האלו גדולה ביותר.
ז. מובא בשל"ה הקדוש, בפורים יקיים המצוה בשמחה וטוב לבב דהיינו מקרא מגילה ומשלוח מנות. וכשיהיה טוב לב במשתה, אז יתעורר לשמחת דביקות השי"ת. וע"ז אמרו רז"ל (עירובין סה.) כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו. ויחשוב כי זה היום של פורים הוא גמר קבלת התורה, וכמ"ש רז"ל (שבת פח.) "ויתיצבו בתחתית ההר" וכו' עד אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט, כז) "קיימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר, וע"ז בא הרמז (שם ח, יד) "והדת נתנה בשושן הבירה" רוצה לומר דת של תורה על כן צריך לשמוח בשמחת התורה ע"כ.
ח. הקשו רבותינו הקדושים זצוק"ל, הנה מחויבים כל עם ישראל לשמוח ולחוג את ימי הפורים האלו. אך ישאל האדם, מדוע ולמה צריכים לחוג ולשמוח מי שיודע שאבות אבותיו לא היו במדינות אשר שלט בהם המלך אחשורוש, ואם כן למה לעשות מהימים האלו ימי חג ושמחה, הוא ואבותיו לא היו בארצות ההן ואין טעם לעשות חג? אלא ידועים דברי רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל כי כשנעשה נס באיזה יום, אז התעורר באותה שנה בזמן ההוא שורש של הנס, וכך על ידי שמזכירים את הנס מעוררים ומשפיעים על האדם מכח אותו הנס. ולכן גם אם חושב האדם שהוא לא היה באזור זה של גזרותיו של המן בן המדתא, ידע שהכח בכל אופן נמצא, ויכול האדם להיות מושפע מזמן זה בדבר רחמים וישועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.