שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת וארא.
ובפרשתנו מכת צפרדע, "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" (שמות ח, ב), זה הוא לשון הפסוק.
ומלמדים אותנו רבותינו הקדושים שצפרדע אחת בלבד גדולה מאוד עלתה מהיאור למצרים.
כל
אחד מהמצרים ניגש עם מקל, עם שוט, עם שבט, וחבט בה באותה צפרדע, והנה, על
כל חבטה היו יוצאים מגופה של הצפרדע נחילים נחילים של צפרדעים לאלפים
ולרבבות, המצרים ראו זאת אבל המשיכו לחבוט בה באותה צפרדע.
למה אתם עושים את זה? הרי אתם רואים שככל שאתם חובטים בה יותר, אתם רק מעמיקים את האסון שלכם.
אבל זהו טבעו של האדם, גם כאשר הוא רואה שהכעס שלו, הזעם שלו גורמים לו רע, הוא ימשיך ויעשה זאת בכדי לפרוק את יצריו כביכול.
אותם יצרים שהולכים ונמוגים כאשר הוא באמת נופל לתוך האסון אותו המיט הוא על עצמו במו ידיו.
מורי ורבותי!
כל
כך הרבה סכסוכים, כל כך הרבה ויכוחים, וכל כך הרבה אסונות יכלו להסתיים
ברגע שהראשון מבין השניים היה מוותר, שותק וחוזר לדרכו לחיים טובים ולשלום.
אבל
היצר הקטן הזה, היצר שגורם לנו להרים יד, להרים קול, לערב אנשים ולערב
אפילו את הרשויות, הוא היצר שמזיק לחיינו והופך כל בעיה קטנה לגדולה, עד
כדי חסרת קשר בין תחילתו של של הסיפור לסופה של הפרשייה.
כל אחד מאיתנו ברגעים הראשונים יזכור לעצמו, הנה הצפרדע שלך, זו הצפרדע שככל שתחבוט בה, היא תהרוס את חייך יותר, וככל שתהיה רגוע יותר, תנשום עמוק ותבליג, תגרום לעצמך לאסון קטן קטן הרבה הרבה יותר.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.