מרן האדמו"ר הרי"ף רבה של מרוקו מתאבל ומבכה את הרב דוד לוי מתלמידי ישיבת 'שובה ישראל' שנהרג במרוקו

אנחנו במחשבות עמוקות וקשות על מה עשה לנו אלוקים כך,
בן עליה של הקהילה, תלמיד חכם עצום, ירא שמיים עצום, בעל מידות נעלות, משפחה מיוחדת.

על מה ולמה אדם שנלחם על הבית מדרש, גידל דור של בעלי תשובה, דאג לעניים בבית התמחוי.
וכך המחשבות עוברות משבח לשבח, על האור הגדול קדוש ישראל, *רבי דוד לוי *

מבן כל הסערה הפוקדת אותנו היום, דבר אחד שמשאיר רושם חזק בנפש שלנו, אשתו הצדקת של רבי דויד.  בדמעות בוכה ואומרת לנו,
הילד קטן פחות מגיל שבע, מי יגיד קדיש ?
ועוד רבי דוד היה מבקש רשות ממור אביו שיח׳, והיה הוא עצמו אומר קדיש על כל אדם שידע שאין מי שיאמר עליו קדיש.

רבי דוד היית אחד יחיד ומיוחד, ומסרת את נשמתך בכניסת שבת, ובזמן שכל הקהילה הקדושה בהתעלות הנפש עצומה, בדבקות גדולה בהקב״ה.

כואב לנו כאב גדול, מי יתן נפשי כפרתך, אהבתי את רבי דוד כבן ממש, מהמיוחדים בישיבה ומיושבי המזרח.
בליבי אנחנו יודעים שהמיתה הקשה והמשונה הזאת, היא חלק ממלחמת השטן בקדושה ובטהרה ובעבודת ה׳ של הישיבה.
וזה התשובה של השטן לספר דברים, ולהנהגות והמנהגים הקדושים של הקהילה.
אך לא נפול ברוחנו, ונקבל על עצמינו לחזק עבודת ה׳ בכל הכח. 

בע״ה שנה הבאה, בראש חודש כסלו, נכפיל ונשלש הכמות והאיכות, וכל כלי יוצר עליך לא יצלח, ואנחנו קמנו ונתעודד.

והלילה הזה נפקיד את נפשינו בידי הקב״ה, ובזמן שמפקידים נפשינו נשתדל להשתוקק לזכות בחידושי תורה חדשים, וידעו יסוד גדול, שהשתוקקות לחדש חידושי תורה בציפיה חזקה ועצומה, זה כעיבור והתחלה של יצירת יסודות בדעת האדם, שבסופם האדם זוכה לחדש סודות תורה לאמיתה של תורה.

בשברון הלב גדול, ובתקופה לגאולה השלימה ולתחית המתים.
עבדך בן אמתך,
יאשיהו יוסף