כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב' (וירא): "וזה מה שאומרים בזמירות ליל שבת קודש 'דורשי ה' זרע אברהם אוהבו, המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא', הרי שתלה עניין תוספת שבת במה שבני ישראל הם זרע אברהם אבינו אוהב ה', כי אהבת ה' של אברהם אבינו היא להוסיף על המצווה ולחייב עצמו יותר במה שמחויב, ולעשות רצון ה' בלבב שלם".
על הכתוב (ישעיהו נו, ב) "שומר שבת מחללו", דרשו חז"ל (שבת קיח, ע"ב) 'מחללו- מחול לו'. וה'אמרי אמת' זיע"א אמר, כי יש עבירות חמורות אשר קשה לשוב עליהם בתשובה, ובכדי להשיג עליהם מחילה, על האדם להתחזק ב'תוספת שבת', שעל ידי מה שהאדם מוסיף על השבת, זה מביא כפרה על אלו העבירות הקשות לשוב עליהן בתשובה.
שמירת שבת אינה רק הקיום הטכני של מצוות השבת. כמובן, זהו דבר נעלה וגדול בפני עצמו, אלא שיש עוד פירוש למילת 'שמירת' והוא 'ציפייה' כמו שפירש רש"י את הפסוק (בראשית לז, יא) "ואביו שמר את הדבר" - 'היה ממתין ומצפה מתי יבא'.
הירושה שקיבלנו מאברהם אבינו היא, שיש בכוח היהודי להכניס את השבת מוקדם ולהוסיף מחול על קודש, מתוך אהבת ה' יתברך.
כשיהודי מקדים את כניסת השבת, הוא מביע שרצונו לעשות את רצון אביו שבשמים בלבב שלם ובנפש חפצה ומראה את תשוקת לבו, שמצפה ומחכה לבואה של שבת קודש. הוא מגלה ששמירת השבת איננה כעול עליו, אלא הוא רץ וממהר לקבלה מוקדם, וגם ביציאתה, אינו מאיץ להיפרד ממנה, אלא מוסיף זמן יותר ממה שמחויב מצד הדין.
וכל זה מכוחו של אברהם אבינו, אב לאומה הישראלית, 'ויטע אשל' - שנטע בתוך כל ישראל נטיעה והיא, שעל כל איש ישראל נאמר 'זרע אברהם אוהבו', וביכולתו לעשות אש"ל- א'חר ש'בת ל'ויה.
אמרו חז"ל (סנהדרין לח, ע"א) שאדם הראשון נברא בערב שבת כדי שיכנס למצוה- לשבת (כפירוש רש"י), מיד. ומובא בשם האריז"ל, כי אילו המתין אדם הראשון עד שבת, היה מותר לו לאכול מעץ הדעת.
כותב 'הלקח והלבוב' (בראשית): "ואולי לפי זה, יש לומר שהבחירה היתה ביד אדם הראשון שמיד שנולד סמוך לשבת, לקבל עליו כבר תוספת שבת, וממילא היה נכנס לשבת מיד ואז לא היה שייך כל ענין החטא כלל. נמצא, שכל שורש החטא של אדם הראשון, היה מה שלא נכנס לשבת מיד, היינו שלא קיבל עליו תוספת שבת".
וממשיך: "ומזה אנו יכולים להבין מה שהפליגו בספרים הקדושים גודל התיקון שיש בתוספת שבת, כי כל שורש החטא בבריאה היה מחסרון תוספת שבת. ולכן יש את ההתנגדות הגדולה מכוחות הטומאה ומניעות היצר הרע שלא להוסיף על קדושת שבת, כי הדבר נוגע עד לתיקון חטאו של אדם הראשון".
על הלשון 'המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא' מקשים, למה נקט היציאה לפני הכניסה, והתשובה היא, כי הכוח לקבל שבת ולהוסיף מחול על הקודש הוא רק בגלל שכבר המשיך קדושת יום השבת לתוך ימי המעשה בעת יציאת השבת הקודמת. על ידי 'המאחרים לצאת מן השבת' - שאיחר לצאת ממנה והמשיך קדושת שבת לתוך השבוע הנכנס, אז ממילא יש ביכולתו לקיים 'וממהרים לבוא' - להוסיף ולהכניס שבת מוקדם.
מוסיף 'הלקח והלבוב' מסר חשוב מאוד: "ידוע, כי הששת אלפים שנה מכוונים נגד ששת ימי בראשית, והאלף השביעי, הוא יום שכולו שבת. ומקובל מפי צדיקים כי פעולת בני ישראל בהוספת חול על הקודש בערב שבת, ממשיך קדושה לתוך ששת ימי המעשה, ומוסיף קדושת שבת לשעות של יום השישי, הרי בפעולה זו מקרבים ביאת גואל צדק, שיתרחב קדושת האלף השביעי להיות מוסיף מחול על הקודש, שבתוך שנות האלף השישי יחול קדושת משיח צדקנו".
וממשיך: "והדברים מובנים בזה שהתחלנו כי ענין 'תוספת שבת' נוגע בתיקונו עד שורש החטא של עץ הדעת, ויש ביכולת הוספת מחול על קודש, למהר התיקון השלם".
השבת הקרובה היא בסימן 'השבת העולמית', לחזק את מעמדה וכבודה של השבת. בפרט בתקופה שלצערנו רואים שיש ירידה בכבוד השבת, ויש הרוצים לחלל ולרמוס את קדושת השבת בראש כל חוצות, אז מוטלת עלינו החובה והזכות לרומם את קרנה של השבת בכל האופנים, הן בהוספת לימוד הלכות שבת, הן בשמירת מצוות השבת יותר בדקדוק וקדושה, הן בעונג ושמחת השבת והן בלהוסיף זמן בכניסת השבת וביציאתה, באופן שנזכה על ידי זכות השבת לגאולה השלמה, אמן ואמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.