אבר אבר ובצונן

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד, ערב ש"ק פר' מטות מסעי תשע"ט, לידידיי היקרים קוראי הגליון מעדני הפרשה הע"י.

סוף סוף אנו מתיישרים, בני חו"ל ובני א"י נכנסים השבת הבעל"ט לישורת, ונאה הדבר שזה קורה ממש משנכנס אב שאז יש להרבות בשלום ובאחדות.

ראיתי פעם בתשעת הימים אברך משלנו יושב ואוכל עוף לתאבון, וכלל לא היה נראה שהיה שם סיום או סעודת מצווה. שאלתי אותו אם יש שיטה להלכה שעוף אינו נחשב בשר? ענה לי האברך: אתה בעל קורא ותיק, ס'פאסט נישט ששכחת פסוק מפורש בתורה, אימצתי את מוחי זמן מה, אך לא עלה לי שום פסוק בענין, ביקשתי רמז, והלה ענה לי: 'ברית בין הבתרים', אך עדיין לא עליתי על מה שהתכוון, הנ"ל חייך חיוך של נצחון ואמר: מקרא מלא דיבר הכתוב: 'ואת הציפור לא בשר', הרי לך שעוף לא נחשב בשר.

נהנתי ממהברקה אך אמרתי לו: בדיחה נחמדה אבל עדיין לא מתיר לעבור על סעיף מפורש בשולחן ערוך?, הלה הסתכל עלי בשעשוע, הראה לי את פנים הצלחת שאראה ואווכח שהעוף קר ופרוס לחתיכות. עדיין לא קלטתי מה הקשר? אמר לי: עם הארץ בתורה ובשולחן ערוך, וגם לא מוכן להתאמץ לדון לכף זכות, תסתכל בהלכות תשעת הימים ותראה הלכה מפורשת שיש היתר של 'אבר אבר ובצונן'.

 

ב"ה שזכינו ובעקבות ב' המאמרים הקודמים הרבה אנשים התעוררו לפקוח עין האם יש להם ממישהו שנפגע לבקש מחילה וקיבלתי כמה וכמה טלפונים מחברים שסיפרו לי שקיבלו בקשות שימחלו להם וכו'

מכל האימיילים וההתכתבויות של מאות קוראים השכלתי הרבה דברים אך נקודה אחת נתעוררה לי בעקבות מעשה שהיה השבוע ושפכה לי אור אחר על כל המאבקים וההתנכלויות והנזקים שנגרמים לאדם בימי חייו, ואספר לכם דברים כהווייתן.

וכך היה מעשה: ביום ראשון אחה"צ אני רואה אברך עומד בפוליש (פרוזדור, קלעדאר) מחוץ לבית הכנסת ומספר בתנועות ידים וראש, התקרבתי ושמעתי אותו מספר בהתלהבות כי הבוקר הוא פתח את דלת ביתו (שבבייסמענט) וראה יונה חמודה יושבת בשקט ליד המדרגות, אמנם היא לא הפריעה לי אבל ידעתי שאשתי והילדים יילחצו, אז קישקשתי בצרור המפתחות ושרקתי בפי, בעקבות כך היא הניעה את ראשה אך לא זזה ממקומה, ניסיתי לבעוט בה קלות אך היא דידתה קלות ושוב נצמדה למקומה.

ממשיך המספר: לא רציתי לאחר לתפילה, החלטתי ללכת לשחרית ונראה אחרי התפילה מה לעשות, (הייתי בטוח שהיא תסתלק בינתיים), שבתי הביתה אחרי שחרית והיא עדיין באותו מקום סמוך לדלתי, הסקתי מסקנה כי היא חולה או נכה, הוצאתי מהבית צלחת חד פעמית עם פרוסת לחם ומים ושמתי לידה, אך לא היה נראה שזה עניין אותה במיוחד.

יצאתי לעבודה וחזרתי כעבור מס' שעות והיא עדיין שם, זה התחיל להטריד אותי, הבאתי כף אשפה (שאוועל בלע"ז) וגרפתי אותה לתוך הכף, אך פתאום היא כאילו הבריאה וקפצה מתוך הכף ושוב התיישבה ליד הדלת, ניסיתי שוב ושוב, הילדים (שזה סיפק להם שעשוע לחופש) התיזו עליה מים, אך שום דבר לא עזר, אולי אני רגשני מדי אבל היא הסתכלה לתוך עיני וממש היה נראה לי שהיא מתחננת ומשוועת שאעזור לה.

נזכרתי בסבתות שכשהיו רואים זבוב טורדני היו אומרים 'מחול לך', אז נעמדתי מולה ואמרתי פרק 'שיר המעלות אשא עיני' ואז היא הרימה כנפיים והתחילה לחוג סביבי ולשרוק כהרגל הציפורים, או אז הבנתי כי היא איננה חולה ומצפה לתיקון, הרגשתי שהתחלתי לפעול בכיוון הנכון ושהיא מחכה שאמשיך, אז המשכתי ואמרתי לה באידיש: אם פגעת בי אי פעם וזקוקה לסליחתי, הריני מוחל וסולח מחילה גמורה בלב שלם, יה"ר שתבואי על תיקונך ושלא תצטרכי עוד לחוג בעולם הזה, לכי למנוחתך.

איך שסיימתי דברי, היא קיפלה רגליים עצמה עיניה כישנה שנת ישרים, או אז שוב תפסתי את הכף והעליתי אותה למעלה לחצר, והשארתי אותה ליד הקיר, טרם קלטתי כי היא עצמה את עיניה לנצח, רק כשחזרתי בערב והבחנתי כי היא עדיין שוכבת שם קלטתי כי היא אינה בין החיים.

כמובן שהאברך, לאחר שהקדים ואמר שהוא איש עסקים ואינו כולל יונגערמן או מגיד מישרים, נתן הרצאה ארוכה של מוסר כמה צריך להיזהר בבין אדם לחבירו ושלפגוע בזולת זה לא צחוק וכו'

כמובן ששאלנו אותו למה הוא לא הנציח את הרגעים במכשיר טלפון החכם (המסונן לכאורה) שבידיו? כמובן שהנצחתי, ענה, הוא שלף את המכשיר ושלח לכל מי שביקש את הקליפים שהסריט, כמו"כ גם הקליט את כל הסיפור בקולו באנגלית מהולה באידיש (מי שירצה בכך אעביר לו את הקליפים באימייל או בוואצאפ לבקשתו).

 

הלכתי משם, משום מה חשבתי שכל הסיפור מכוון כלפיי והרהרתי בדבר והגעתי לאור חדש בכל הנושא שכתבתי בשבועיים האחרונים: הרי כל אלו שעשו נגדי את כל הצער והטרור וכו', יתכן מאוד שבגלוגולים הקודמים אני עשיתי להם כל מיני צער ועגמ"נ, ובגלגול הזה העניינים דוקא מתיישרים, בדיוק כמו הסיפור הידוע של הבעש"ט והמגיד ממעזריטש, ולפי זה לא רק על כל הצער שגרמו עלי למחול, אלא גם על החלק הכספי, שהרי יתכן ובעבר אני זה שגרמתי להם נזקים כספיים והשי"ת ריחם עלי ושלח לי הזדמנות ליישר עניינים ושבבוא היום אהיה מתוקן כדבעי.

ואם נחשוב באופן כזה הרי החיים יהיו הרבה יותר רגועים בהיותנו סמוכים ובטוחים כי ה' מנהל אותנו על מי מנוחות ופועל רק לטובתנו, ובודאי לא פחות מכל אבא שרוצה רק את טובת בנו ואם נחיה בתחושה כזאת, אזי נחסוך הרבה צער ועגמ"נ ואדרבה, נפנים כי הכל לטובה ורק לטובה.

היו ברוכים ושנזכה לחודש טוב שיתהפך לחודש של נחמה וגאולה ולשבת שלום ומבורך

ישראל אהרן קלצקין