שלום וברכה מורי ורבותי!
שלום לצופינו היקרים בארץ, בעולם, ושלום לצופים היקרים בניו יורק הרחוקה.
ככל הנראה בשעה הזו בה אתם צופים בסרטון הזה, אנחנו נמצאים בדרכנו לניו-יורק, ביחד בעזרת ה' נזכה לקדש שם שמיים.
האם
קידוש שם שמים באמת הוא משהו שניתן לעשות רק ברחבי העולם? רק לאחר טיסה
ארוכה? רק לאחר הרצאה בפני מאות ואלפי בני אדם? או שזה גם משהו שניתן לעשות
בחיים הפרטיים שלנו, יום יום ושעה שעה?
אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, על כל אחד מאיתנו נגזר על ידי הקדוש ברוך הוא, על ידי חכמי ישראל בתקופה זו שלא להאזין לשירים.
תראה
לי עד כמה אכפת לך מחורבן בית המקדש, האם אתה באמת יודע לעמוד בכך, או
שאתה אומר לעצמך 'אני כבר מוגדר כחולה דיכאון' 'אני אדם שנמצא בצער איום
ונורא' 'אני מאותו זן נדיר שמותר לו לשמוע שירים'?
האם
אתה מנסה לחפש את השירים האלה שעוד איך שהוא מותר ואפשר לשמוע על ידי
היתרים מסוימים או שאתה אומר: "ריבונו של עולם! אני אבל על בית המקדש שלך,
ואני רוצה להיות חזק, ואני רוצה לעמוד באותו אבל במלא מאת האחוזים, כי אני
רוצה לחוש בצער שלך ואני לא מחפש קולות והיתרים".
אדם שמתנהג בצורה כזו הוא בעצם מנצח את עצמו, הוא מנצח את היצר הקטן שמנסה להפיל כל חומה.
אדם כזה זוכה ומקדש שם שמיים לא בכל העולם כולו, אלא בינו לבין בוראו, בינו לבין הקדוש ברוך הוא.
והקדוש ברוך הוא יודע לראות את זה, יודע להעריך את זה, יודע לחוש בהשתתפות הזו, ואתה זוכה להיות המקדש שם שמים הבא.
אשריך
מקדש שם שמיים, בדורנו לא נדרש למות על קידוש ה', נדרש לחיות על קידוש ה',
ושם זוכים גם להנאה הרצופה האמתית של החיים כאן בעולם הזה.
חיים מלאים במשמעות, חיים שמלווים בסייעתא דשמיא על ידי הקדוש ברוך הוא,
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.