מדברי הוד כ''ק אדמו''ר מבעלזא (לאנדאן) שליט''א - פרשת בחוקותי ה' תשע"ח‬

אשרי תמימי דרך ההלכים בתורת ה

פתח רבינו ואמר:

״מובא בשם רבינו בעל השפת אמת: אם בחקותי תלכו. ואת מצותי תשמרו ועשיתם כולל מחשבה דיבור ומעשה. ובמדרש ועשיתם כאילו עשיתם אתם עצמכם. כי זוכה לרוה"ק ע"ש כל הג' מדרגות הם כמ"ש אשר קדשנו במצותיו הוא שורש המצוה בשמים. וצונו הוא בדיבור בתורה. להתעטף להניח הוא המעשה. דכמו שיש באדם נפש רוח נשמה בכל הג' יש שורש התרי"ג מצות. במעשה הוא תיקון רמ"ח ושס"ה אברי הנפש. בדיבור הרוח. ובמחשבה הנשמה. וכן יש ג' עולמות שיש לכל ישראל חלק בהם וכולם מתוקנים ע"י המצות. עצמכם תיקון נפש האדם. עשיתם אתם היינו המצות הכתובין בתורה. רוה"ק הוא השורש בשמים. וע"ז מבקשין ויהי נועם ה' עלינו בחי' רוח הקדש הנ"ל. ומעשה ידינו כוננה עלינו הוא עשיות תיקון הנפש. ומעשי ידינו כוננהו הוא עשיתם אתם המצות הכתובין בתורה״. ודבריו הקדושים כבר מיוסדים דברי רש״י בסנהדרין על האוכף א״ע בגירסה  שהתוה״ק מבקשת עליו מהבוי״ת שיגלה לו סתרי תורה, והכל בכלל.

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם

רש''י מפרש: אם בחקותי יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה "ואת מצותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים כמו שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם.

דברי רש''י הם מדברי התורת כהנים שאומר: "אם בחקתי תלכו מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה. וכן הוא אומר "לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי". ואומר: לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני.  וכן הוא אומר: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם מלמד שהמקום מתאוה שיהיו עמלים בתורה. אם בחקתי תלכו יכול אלו המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו ועשיתם, הרי מצות אמורות. הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו להיות עמלים בתורה וכו'"

צריך ביאור הלמה תפס רש״י בלשון שתהיו עמלים ולא כתב בלשון ציווי שתעמלו בתורה, ועוד כי פשטות לשון הת''כ שהמקום מתאוה שנהיה עמלים וכו' לא מתיישב עם המדרש בבראשית שאומר שרצונו יתברך הוא שנדע כי לא בעמל ויגיעה הוא ברא את עולמו, והרבה נאמר על ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. על כן האזהרה להיותנו עמלים בתורה לא תתיישב כפשוטו של עמל השגור, אשר משמעו התמדת עצבון היגיעה כמו למה יתן לעמל אור שאמר איוב באומללותו, או נשני אלקים את כל עמלי שאמר מרע''ה על ימי גלותו. וכן את עמלנו ואת לחצנו שבדברים או ויכנע בעמל לבם שבתהילים ועוד. שהרי על פקודי ה' נאמר שהם משמחי לב, ובמשלי נאמר סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה, ודהמע''ה אמר ומתוקים מדבש ונפת צופים, וכמה היה דוד המלך מפליג בענג נעימות התורת בתמני אנפי, ואומר מה נמלצו לחכי אמרותך מדבש לפי. ואמר תרת ה' תמימה משיבת נפש. אך גם בגמרא סנהדרין שנינו: אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. והרבי מליובביץ' התמיה על הקס''ד שלעמל מלאכה או לעמל שיחה האדם נברא, ואפילו למלאכת רשות ולשיחה מותרת לא יעלה על הדעת שזה יהיה תכלית עשיית האדם בעוה''ז והא הולך ומרחיב באותה שיחה. ובתוך דבריו דעמל מלאכה הוא קיום המצוות והוא המעשה אשר נעשה, ועמל שיחה הוא השיחה שבעבודה שבלב שהיא התפילה ע''כ נצרך להכריע מדברי הכתוב ואמר לא ימוש ספר התורה וגו.  ומכאן גם מחוור שאין מובן עמל הפה הוא דרך עצב המוכרח ח''ו, אלא שהעמל משמעו הליכות האדם בעוה''ז ולהיות עמלים בתורה משמעו עיקר שום לבבו של האדם בבחינת עשה תורתך קבע לעבענס שטרעבונג בלע״ז, וגם אם יסובבוהו טרדות הפרנסה כמו בברכה של והשיג לכם דיש את בציר וגו', שנמצא עוסק כל השנה באיסוף ברכת ה' הגשמית שיורדת לו, יהיה בבחינת בר בי רב דחד יומא דהיינו שהתורה היא לב עניינו וכל מעשיו האחרים מכינים ומכשירים ללימוד התורה שילמד באותו יום נחשק. וכדברי מדרש תהילים על דברי שלמה ע''ה בכל דרכך דעהו, שאם ידעת להקב''ה בכל דבר ארצי שאתה עושה אז הוא יישר אורחותיך שיכניסם בכלל התורה הקדושה, ודא היא שויתי ה' לנגדי ואומר לכן שמח לבי בשמחת התורה שהיא משמחת לב . וזה בסוד המכילתא דרשב''י על הפסוק ששת ימים תעבוד שהוא מצוה, דזו מלאכת העבודה הארצית בדרך המותר ובמחשבה הרצויה תתפשט בה קדושת התורה. ועניין עמל שיחה הוא תפילה כאמרם ז''ל שהוא הוא עצם קיום התורה דמצוות ואותו תעבוד, ואכן הלכתא כרבי יוחנן דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ועל עמל שיחה שהיא מצוות ואותו תעבוד שהיא העבודה שבלב זו תפילה מקובלנו מתלמידי הבעש״ט שהיא ולימוד התורה חד הן והא בהא תליין, שאנו צריכים להתפלל להשי״ת על מנת שנזכה ללמוד תורה כהוגן וללמוד תורה ולהכין לבבנו ומחשבותנו ע''י לימוד התוה''ק בדו''ר על מנת שנוכל לעמוד ולהתפלל כראוי. 

ורבינו בעל הקדושת לוי תופס ב תלכו ואומר: תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח וכו'. פירוש, זה קאי על הצדיק. ועל זה אמר כל השונה הלכות, דהיינו שישנה בכל יום. הליכותיו, שמשנה והולך בכל יום ויום למדריגה יותר גדולה. אז מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וזהו אם בחקותי תלכו, דהיינו אם תדבקו בחקותי אזי תהיה בבחינת מהלך. ואת מצותי תשמורו, לשון שמר את הדבר דהיינו עוד אני אומר באם שתשמורו את מצותי. כלומר, באם שתחשבו לעשות מצותי אף על פי שאין אתם עושים עדיין אזי ועשיתם אותם, שתחשב בעיני כאלו עשיתם אותם לפי שמחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. וזהו ועשיתם אותם: והשפת אמת מביא מדברי מהר''ל שמבאר יסוד עניין הליכות האדם בזה העולם שהיא עמלו שיעמול תחת השמש להשלים קומתו בימי חלדו, כי שלא כמו יתר הנבראים הוא האדם שבא לעולם בצלם אלוקים ונשמה משרש אלוקי מחד ועיר פרא שק של מידות ארציות מאידך, ותפקידו שישלים קומתו ממדרגה למדרגה בבחינת ואוליך אתכם קוממיות קומה אחר קומה עד לקומת איש על ידי לימוד התורה הקדושה וקיום המצוות הצריכות תיקון המידות. על כן כינה עצמו דוד המלך ע''ה נער ואמר במה יזכה נער. והנה כן אומר המהר''ל: וכי יעלה על דעת האדם שיהיה נמצא לאדם מעלתו האחרונה בפועל, כי זהו מדרגת העליונים שהם בפועל, אבל התחתונים שהם בעלי חומר אינם בפועל. ודבר זה יכריח כי אין לאדם מעלתו האחרונה, עד שנחשב מדרגתו בין העליונים ויהיה לו מהלכים בין העומדים האלה, רק שנברא בכוח ואינו בפועל, שאין לו מעלתו האחרונה בפועל. ונמצא לך ההפרש שיש בין האדם ובין כל הנמצאים התחתונים ועליונים: כי העליונים שלמותם בפועל ואינם צריכים להוציא שלמותם אל הפועל; והתחתונים זולת האדם אין להם גם כן יציאה אל הפועל, כי מה שנבראו עליו אין השתנות ויציאה לפועל בהם. אך האדם הוא בכוח ויוצא אל הפועל. ויראה ששמו מורה על דבר העצמי לו, שהוא מיוחד בו האדם מכל. וזה שהוא נקרא אדם על שהוא עפר מן האדמה הנחרשת נזרעת ומצמיחה. ובכלל ההליכה היא בחינת והלכת בדרכיו במדת החמלה והחסד, כאמרם ז''ל אחרי ה' אלקיכם תלכו - והלכת בדרכיו ובו תדבק והם הם תורת האדם עמוקה ורחבה שמהותה מבוארת במצוה תרי''א בספר החינוך. ונראה שכנגד רצון הבורא שנהיה עמלים בתורתו המיוסד על הפסוקים המובאים בתורת כהנים אמר דוד המלך ע''ה את מזמור אשרי תמימימי דרך ההולכים בתורת ה', ואותו מזמור הוא שיר השתוקקותו של המשורר האלוקי לתמימות דרך העוסקים בתורה כראוי שנקראו ההולכים בתורת ה'. וזה המזמור נקרא תמני אפי  ע''ש שמונת הפסוקים לכל אות, ובו קע''ו מקע''ז פסוקים שבהם נזכרת תורת ה' בי''ב שמות שהם דרך, תורה, עדות, פקודים, חוקים, מצות, משפטים, צדק, דבר, אמרה, ארח, ונפלאות. ועל מספר השמונה אומר רבי מנחם המאירי לא ידענו כוונת המנין. והרבה מפרשים טרחו בכך. ומה שהביאם לטרוח בזה הוא שמספר שבעה ועשרה רגילים ושגורים בפי הכל: שבעה לענין שבעה כוכבי לכת וסדר ימי השנה , שהולך על שביעיות; ועשרה הוא סוף כל מספרים; אבל מספר שמֹנה לא נמצא בשום מקום. ומפני זה טרחו בזה וכתבו מה שכתבו אלא שהם דברים שאינם מתישבים. ויראה לי , שלרוב חפצו ותשוקתו לדבקות בלימוד התורה התעורר המשורר לרמוז על כוונתו לשלול עצמו מכל דבר גופני , שלא להשתמש בו רק כפי הצורך, כפי מה שיחייבהו ההכנה להעמיד נפשו ולהכניע כל הכוחות הגופניות לעבודת הא-ל, כמו שרמז בכל לבי דרשתיך, כלומר, שכל כוחות גופי הכנעתי לכך. וידוע שכוחות הגוף הן חמשת החושים, וחלקי הנפש שלשה: הצומחת, המתאוה, והמשכלת. ורמז שכל כחותיו וסגולותיו הוא מוסר לעבודת האל ב''ה. והנה  בכלל דברי בעל השפת אמת דברינו שאמר: ולהוסיף ביאור הענין לפסוק בחקותי תלכו. כמ"ש במד' בחקותי הם חקות שהבורא ית' מקיים אותם בשלש עשרה מדות של רחמים. והענין הוא כי המצות הם רמזים תלוין באורות עליונים וע"י המצוה במעשה גשמי יכול לעלות מדרגה אחר מדרגה עד שיהי' לו התקשרות לשורש המצוה. וע"ז איתא מצוה גוררת מצוה. פי' בכל מצוה יש מדרגות רבות עד מצות ה' ממש. וז"ש ואשיבה רגלי אל עדותיך דייקא. שהגם שבתחלה חשבתי דרכי. מ"מ המצוה מסייעת עד שבא אל מצות ה'. והיו רגלי מביאות כו'. פי' אף שאינו בכח האדם. לכן איתא אם אין אני לי מי לי. כי אדם צריך לפתוח ראשון ואח"כ המעש"ט מרוממים את האדם מדרגה אחר מדרגה כנ"ל. וזה ג"כ בכלל. וכשאני לעצמי מה אני כי בלתי סייעתא דשמיא א"א לתקן הכל. וזה מה שאמרו אם אין הקב"ה עוזרו כו'. רק ע"י התחלת עבודת האדם. המעשים מקרבים אותו עד שמכניס עצמו בכלל ישראל ובשורש המצות ובכלל ישראל יש השראת כח השכינה כנ"ל. ויהא רעוא קמיה להטות לבבנו אליו לדבקה בו ולשמור מצוותיו חוקותיו ומשפטיו כל הימים לטוב לנו ולבנינו עד עולם.

חזק חזק ונתחזק.  

ע''כ דברי רבינו שליט''א

-----------

טוב עין הוא יבורך:

מי שברך אבותנו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אוהבנו אהובנו הרב המשפיע המפואר כש''ת הרב חיים שליט''א בעל האכסניא לדברי רבינו שליט''א ובשכר זה השי''ת ישמרהו ויחיהו בבריות גופא ונהורא מעליא וישלח ברכה בכל מעשי ידיו, עם כל ישראל אחיו ונ''א. 

יהודי פשוט

לאנדאן