מרן האדמו"ר הרי"ף על תיקון כרת - חלק ב'

חלק ב:

אמרנו בנפשנו, הכל נקבל בשמחה ונעשה קידוש השם. הרופא אומר יש גידול במקום מסויים וצריך ניתוח ואחרי כן הקרנות. אמרנו לרופא, יפה טוב. כמה כסף נשלם לך ותשנה את הצילום וכך הכל יהיה טוב ?!... 

היו רגעים של צחוק עצוב, אבל המעשה הזה הולך איתנו הרבה שנים, בארגז של הכלים של הנפש. 

אפשר לשלם כסף ולשנות את התמונה, אבל הסרטן ימשיך לפעפע ולגדול וחייב ניתוח. 

תשלום לשנות את הצורה לא עוזר. 

כאשר אתה משתיק את עצמך כי זה נוח לך, או מסביר את עצמך כי זה מה שהחברה מצפה מהאדם, לא לחצות גבולות, אבל אתה פגום בדבר מסויים, לא שינית את המחלה, תיקנת את הצילום והמחלה בוערת בך. 

מור זקני זצוק״ל היה מקפיד ואומר, ״סוד השם ליראיו״ אם אתה רוצה לדעת אם אדם ירא השם, תבדוק אם שומר את הסודות של חבירו. 

מי שפגום בדיבור, מיד יעשה תשובה ויקבל קבלות בפתח ימים אלו, ימי השובבי״ם ולא יכנס וחטא בידו. כי עבירה גוררת עבירה וכך נגרר האדם לבאר שחת. 

וגם אם הוא לא אשם ולא ידע, גם עבירה בשוגג, גוררת עבירה שלא בשוגג ומספיק שמעת דבר רע, גם אתה פגום. ודרשו רבותינו, האש נדלקת רק בעץ ראוי להדליק. בדבר שאינו כלי כיבול להדליק, האש לא נדלקת בו. 

וכבר הבאנו את המעשה ברבנו הבעל שם טוב זצוק״ל, שבשבת אחת היה בצער גדול על זה שראה יהודי מחלל שבת. ותלמידיו אמרו לו מה רבנו אשם שראה חילול שבת, ענה ואמר להם, שמעתי לשון הרע על תלמיד חכם ולא מחיתי, ועבירה גוררת עבירה, לכן נענשתי לראות יהודי מחלל שבת. 

אל תצדיק את עצמך שאינך יודע ולא אשם. כל מי שמדבר, שומע ועל מי שדיברו כולם נענשים. 

ולכן נקבל על עצמנו קבלה חזקה, והיה מחניך קדוש. קדוש מכל דיבור לשון הרע, פגם הלשון, פגם השמיעה. לא הצטדקות, לא הסברים, לא דיבורים, לא כלום. לעבוד על שלמות עם הקב״ה במעשים. 

כבר מצאנו בכל המגפה הזאת הסימן שהקב״ה נתן לעולם, בידוד. כמצורע ש״בדד ישב מחוץ למחנה״. וכולנו בבידוד מחוץ למחנה. ועל זה הוסיף הקב״ה לסגור את הפה עם רטייה, להבין ולדעת כח של הדיבור שמביא הרס וחורבן לעולם. ולכן ״הכון לקראת אלוקיך ישראל״ בהכנה טהורה וקדושה לימים שהם כעשרת ימי תשובה, ימי השובבי״ם. לשמור ולקיים את כל דברי התורה הזאת, לא ימוש מפינו ומפי זרעינו עד עולם. 

והשבתות יהיו שבתות של קדושה. לנצל כל רגע, כאבן הראשה שאין לה תחליף. ואם מאבדים רגע, אין לו חזור. ״ווי על דאבדין ולא משתכחין״ שבתות של תורה, של קדושה, של דבקות. שבתות של רגע, לפני התגלות. 

וכך עלינו לדעת שחרש, שוטה וקטן פטורים אם הזיקו, פטורים מנזק. 

אם הזיק להם אדם, חייב לשלם להם. 

אך חרש ושוטה אלו חרשים מלידה. אדם ששמע פעם והתחרש, חייב. ומדוע, דרשו רבותינו, אם פעם שמעת אתה מחוייב כפעם ששמעת וזה בכוחך שוב לשמוע וזה בידך. ולכן אתה חייב כשומע, ואין אתה בגדר חש״ו- חרש, שוטה וקטן. 

הקב״ה תובע את האדם כרגעים הגדולים והנשגבים שהגיע אליהם פעם אחת. ואנו נידונים על הרף הגבוה שהשגנו פעם. ולכן כשמגיעים ליום חמישי והאור של שבת קודש מאיר, ששבת היא חמדת הימים. הנפש צריכה הכנות, לדאוג שמתי שתשב בשבת קודש ותאכל, יהיה יהודי שאוכל גם מכספך. וגם אם אין לך לתת, תזכה אחרים שיתנו. כי מה שהתרמת אחרים, הקב״ה מעלה עליכם כאילו עשית אתה. 

ואם התרמת יהודי כסף והתביישת בזה, תדע שהצדקה שהתרמת עומדת איתך כחסד ממש והבושה שהתביישת לבקש כסף לחברך, מתקנת את פגם היסוד. 

ולכן יקפיד כל צדיק מבני קהילתנו כל שבת, לעזור מכספו לחבריו ולא זו בלבד, להתבזות ולהתרים אחרים לשבת קודש. כי הבזיון שמתבזה על שמתרים אחרים, תיקון גדול למידת היסוד. וכבר מצאנו מעשים על קדושי עליון, שבאו אליהם אנשים שפגמו במידת היסוד ובקשו מרפא למחלתם. ואחד מסממני המרפא, בקשו להתבזות ולהתרים אחרים לשבת קודש. 

וכך מור זקני רבנו חיים פינטו הקטן זצוק״ל, היה מיום רביעי מסתובב בעיר קזבלנקה, במלאח היהודי עם מטפחת ועובר מיהודי ליהודי ומתבזה, לבקש צדקה לעניי העיר. 

ובע״ה נחזק החסד של שבת קודש בכל הכח ונחזק ונמסד הדרך הזאת, שבכל שבת מיום רביעי וביותר ביום חמישי וכן בשישי, נהיה עסוקים כולנו לתרום ולהתרים אחרים לשבת קודש. וכל אדם יבנה קופה לעצמו, לעזור מאצלו ולהתבזות על אחרים לכבוד שבת קודש. וכשנעשה מעשה זה, נשתדל לחזור ולספר את המעשים של מור זקננו רבנו חיים הקטן. וכשנמסור המעות, נגיד בפינו לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס. ובכח החסד נזכה לדברי הנביא ״ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״ ובכח הצדקה הקב״ה ימתק מעלינו כל חולי וכל צרה וכל מחלה, ונזכה לשבתות בקדושה גדולה ובדבקות. 

באהבה רבה ובתפילה ״ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים״,

יאשיהו יוסף.