הסובל מטמטום הלב, אף שיגיע לעצבות (כתוצאה מההתבוננות המוצעת בפרקים הקודמים), אל יחוש לכך. שכן, בעקבותיה הוא יבוא לפתיחת לבו האטום, לעבודת ה'.
וכדוגמת הגרזן שבו בוקעים את עצי היער. הידית העשויה מעץ מסיעת לתנופת היד המאפשרת את כריתת העצים. הנה כך, גם העצבות (אף שהיא קליפה), בכוחה לסיע לשבירת קליפה אחרת, קליפת הסטרא אחרא המגביהה עצמה על קדושת הנפש האלוקית.
"אך באמת":
בפרטיות יותר, ישנן שתי בחינות, עצבות ומרירות. שאף שיש דמיון ביניהם, הם שני דברים שונים. ולמעשה, יש לראותם כשני שלבים המביאים לפתיחת הלב בעבודת ה':
עם העצבות (שהיא "קליפה") האדם שבור מעברו, ובה עליו לעסוק לא יותר מרגע אחד. שכן, מיד עליו לעבור ל"מרירות", הספוגה בחיות של קדושה, עבודה שבה הוא מתקן את עתידו - עבודה שבה הוא עוסק בשעת הכושר המומלצת, ומביאה אותו לשמחה ולעבודת ה' הראויה.
וכידוע הפתגם, שלאחר העצבות הולכים לישון, ואילו בעקבות המרירות מתישבים ללמוד.
"ואחר כך יבא לידי שמחה אמיתית":
גם העצבות (שהיא כאמור קליפה), וגם המרירות (שהיא מבחינת הגבורות שבקדושה), אינם מהוים מטרה בפני עצמם. וכל מעלתם באה לידי ביטוי בכך, שהם מהוים הקדמה המאפשרת להגיע אל השמחה.
ונדגיש, שגם לאחר העצבות והמרירות, לא תתפרץ השמחה מעצמה. וכדי להגיע לשמחה אמיתית, חיבים להמשיך ולעסוק בכל הענינים המבוארים בהרחבה בהמשך הפרק. כולל: החלוקה החותכת, שבין מצבו השפל שהוא בעקבות נפשו הבהמית, לנפשו האלוקית הנמצאת בגלות ובשביה. וכן בהתבוננות, כיצד הוא מצליח בעבודתו את ה', לא רק להוציא את נפשו האלוקית מהגלות, אלא גם להעלות את נפשו הבהמית.
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר את "היום בתניא" הלאה למכריך ולחבריך.
בתודה ובברכה
הרב יקותיאל גרין מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.