דפים

יום שישי, 1 בפברואר 2019

עם או אם - כסף....

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

שמעתי מהמגיד הג"ר פישל שעכטער שליט"א
שלשה דברים נאמר במנין בשטיבלך כאשר פותחים הארון ומחפשים שמישהו יגש לקרא בתורה:
'שנים/אחד/אפס', שנים, היינו שיודע 'עברי וטעמים', אחד, היינו 'עברי בלבד', אפס, שיסכים לגשת ולהתבזות.
 
ואני קורא לזה: לכתחילה, בדיעבד, והישרדות.
 
כך קרה לי פעם שכיבדו אותי לגשת לקרא בבית כנסת ויראתי מפני שזיהיתי בקהל מדקדק נודניק ידוע, אך דחקו בי וניגשתי, לאחר הקריאה אמר לי אותו מדקדק: 2 טעויות היו לך, 'עברי וטעמים', אמרתי לו: טעות אחת היתה לי, שהסכמתי לגשת במנין שאתה נוכח בו.
 
אצטט סיפור שמובא בגליון 'מעדני הפרשה' פרשת משפטים תשע"ט, וכך מצאתי כתוב שם בעמוד ב':
 
להלן סיפור מפליא שהובא בגליון 'איש לרעהו' ומאוד התפעלתי מזה כמה יש להתאמץ לדון לכף זכות, וגם כאשר אינך מוצא פתח לדון לזכות, תחשוב, שהבעיה בך עצמך שלא זכית למצוא הפתח זכות, שהרי כל אחד מסתכל על הזולת כמו ראי, וחושב מה הוא היה עושה במקרה כזה, ואם לא מצאת בו כף זכות, ורק רואה את הצד הלא טוב, משמע שאתה נגוע בעצמך בדבר, ולכן זו הדרך היחידה שהצלחת לפרש מה שראית.
         
באחד מימי חודש ניסן בהם בחורי הישיבות מתפללים לפעמים בשטיבלאך, החזן מכריז 'ויהי בנסוע', אחד המתפללים מינה את עצמו לגבאי וכיבד מאן דהו לגשת ל'פתיחת הארון' ובמקביל החל לגשש מי כאן בעל קורא, מיד ראה מולו בחור ישיבה שמסתכל בעיניו במבט שכאילו מכריז 'אני בעל קורא', שאל הגבאי: 'אתה יודע לקרוא?" והבחור עונה בבטחון מלא ומבלי להתבלבל: 'בהחלט, עם כסף אני יודע לקרוא'. 
 
הגבאי היה בהלם לרגע, כזו חוצפה של 'סויחר' צעיר, מה זה עולה בדעתו, קריאה של כמה דקות, זהו יותר 'כיבוד' מאשר טירחה והוא עוד מבקש כסף?!
 
הגבאי הניע את ראשו לצד השני ומצא מישהו אחר שבדיעבד גם ידע לקרוא, ובהתנדבות בלי שיתחצף וידרוש כסף על כך.

לאחר סיום התפילה, בדרך הביתה, הרהר האיש בדבר והיתה לו הרגשה משונה, שהיה קשה לו להירגע, כי היה נדמה לו שהבחור עוד נעלב מכך שהוא לא קיבל את הצעתו ולא קרא לו לקרא. כמה חוצפה יש לאנשים, הרהר לעצמו, מעניין מיהו הבחור הזה ומי הם הוריו ומחנכיו, ממי למד סוג של התנהגות כזאת, אך מצד שני, הרהר, נראה הבחור עדין נפש כזה, 'כנראה', סיים להרהר 'אי אפשר לשפוט בן אדם על פי מראה, לא לשלילי אך גם לא לחיובי'.
 
הגיע האיש הביתה ובעת סעודת חוה"מ סיפר הדברים לבני ביתו ושיתף אותם במחשבותיו: שוב ושוב הפכתי בדעתי למצוא עליו נקודת זכות, אך זו לא נמצאה. אולי באמת חסר לו כסף, לבחור? ייתכן. אך כמה נראה לו שהיה יכול לבקש על קריאה קצרה שכזו? היעלה על הדעת שמבוגר יעביר ילד את הכביש ויבקש בתמורה כמה גרושים? הלוא זה ייחשב כטירוף מוחלט?
 
הילדים התחילו לדון בדבר ולנסות להפוך בזכותו לכאן ולכאן, כאשר לפתע, שאל בנו הילד הקטן במושגים שלו: 'אבא, אולי זו היתה 'קריאה' קשה והבחור הכין הרבה והישיבה עושה טיול אחרי החג, ואין להוריו כסף לממן את הטיול, ולכן ביקש תשלום? אתה יודע אבא, כמה קשה לילד לוותר על טיול ועוד בגלל מחסור בכסף?
 
לא יקירי!, ענה האב לילד, הקריאה של חוה"מ היא לא קשה במיוחד זה קטע מפרשת משפטים 'אם כסף תלוה את עמי' לא ארוך ולא מסובך.
                            
תוך כדי התשובה שהשיב לילד, הכה הבזק במוחו כמו ברק ורעם... הבחור החמוד התכוון לומר שהכין את הקריאה: 'אם כסף, אני יודע לקרא' וכלל לא קלט שאני אפרש את זה 'עם כסף, אני יודע לקרא'.         
 
אל"ף טובה שהוחלפה בעי"ן רעה.                             
                        
כעת אני מבין למה הבחור נפגע כאשר התעלמתי ממנו וחיפשתי בעל קורא אחר. היכן אמצא אותו  כעת לפייסו ולבקש את סליחתו.
יפה אמרו חז"ל 'והוי דן את כל האדם לכף זכות'.
נ.ב. בגליון יש סיפור יפה עם האמרי אמת שאמר לאביו השפת אמת משפט משונה 'קיט קיט קעז', ומה הקשר בין הסיפור לפרשתנו?.
כמו"כ הווארט הראשון בגליון מסביר ש'נעשה ונשמע' חל עלינו 24/7, והיכן זה מרומז בפרשתנו?
שבת שלום ומבורך, ישראל אהרן קלצקין

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.