בין שמיני עצרת לשמחת תורה

בשל המקור הישראלי שלי ועשרות שנים שהייתי רגיל לכך ששמיני עצרת ושמחת תורה באותו יום, בחוץ לארץ זה נראה לי מוזר אם כי מובן ואולי אף מקובל יותר, מפני שאחד הדברים הקשים להבנה איך שמחת תורה הולך יחד עם 'יזכור'. בחוץ לארץ 'יזכור' בשמיני עצרת ושמחת תורה הוא יום שכולו שמחה

גם בסיומו של החג יש לנו יומיים יום טוב אבל אין זה כמו כל יום טוב שני של גלויות מפני ששמחת תורה הוא יום שרובו אתה בבית הכנסת עסוק יותר בלרקוד מאשר בלפתוח ספר, השמחה היא 'שמחת התורה' יותר מאשר השמחה האישית, זו הסיבה מדוע אנו קוראים לחג הזה שמחת תורה, התורה היא זו ששמחה, ומדוע? על זה שמענו הרבה הסברים, ואנסה לומר כאן את שלי, מפני שזה היום היחיד בשנה שעם ישראל כולו שמח עם התורה. בכל ימות השנה לא כל אחד מקדיש מספיק זמן ללמוד, וישנם מי שבקושי פותחים ספר בקושי לומדים, בשמחת תורה היום אשר בו כל יהודי מקדיש זמן לתורה בלבד, אין שמחה גדולה מזו לתורה שעם ישראל כולו מתאחד מסביבה

שמיני עצרת הוא החג שחותם את החגים, ומכאן ועד לפסח אין לנו עוד חג ממנין החגים שמונה התורה, ולכן חייבים לנצל את היומיים האלה יותר מכל ימי החג אחרים, מפני שאחרת יקח עוד ששה חדשים עד שנזכה לחג הפסח

בשעת כתיבת שורות אלו בהושענא רבה, אני מאחל כאן לכל קוראינו ולכל כלל ישראל פתקא טבא, אני בטוח שהשנה נזכה לישועות גדולות בתחומים שאיש לא חשוב עליהם, הגאולה תבא בהיסח הדעת כשלא יעסקו בה יהיו עסוקים עם דברים אחרים וזו תצוץ, נקוה כי השנה נזכה לכך

להתראות במוצאי יום טוב שני של גלויות, ועד אז חג שמח

חיים שאולזון