כי לא תשכח מפי זרעו - הלימוד היומי בזוהר הקדוש לק"ק "שובה ישראל"

פרשת קדושים - דף פ.
וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ' אֱלֹהֵיכֶם. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (תהלים לב) אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין וְגוֹ'. בְּכַמָּה זִמְנִין אוֹרַיְיתָא אַסְהִידַת בְּהוּ בִּבְנֵי נָשָׁא, כַּמָה זִמְנִין אֲרִימַת קָלִין, לְכָל סִטְרִין לְאִתְּעָרָא לְהוּ, וְכֻלְּהוּ דְּמִיכִין בְּשֵׁינָתָא בְּחוֹבֵיהוֹן (ס''א בחוריהון), לָא מִסְתַּכְּלִין, וְלָא מַשְׁגִּיחִין, בְּהֵיךְ אַנְפִּין יְקוּמוּן לְיוֹמָא דְּדִינָא עִלָּאָה, כַּד יִתְבַּע לוֹן מַלְכָּא עִלָּאָה עֶלְבּוֹנָא דְּאוֹרַיְיתָא, דִּצְוַוחַת לָקֳבְלֵיהוֹן, וְלָא אָהַדְרוּ אַנְפִּין לָקֳבְלָהּ, דְּכֻלְּהוּ פְּגִימִין בְּכֹלָּא, דְּלָא יָדְעוּ מְהֵימְנוּתָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וַוי לוֹן, וַוי לְנַפְשֵׁהוֹן.

דְּהָא אוֹרַיְיתָא בֵּיהּ אַסְהִידַת, וְאַמְרַת (משלי ט)מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה חֲסַר לֵב (ס''א ואמרה) אָמְרָה לוֹ. מַהוּ חֲסַר לֵב. דְּלֵית לֵיהּ מְהֵימְנוּתָא, דְּמַאן דְּלָא אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, לָאו בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא, וּפָגִים הוּא מִכֹּלָּא (ס''א ואמרה) אָמְרָה לוֹ, אוֹמְרָה לוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים מב) אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי, מַהוּ אָמְרָה. אֶלָּא לְאַכְלְלָא וּלְאִתּוֹסְפָא אוֹרַיְיתָא דִּלְעֵילָּא, דְּהִיא קַרְיָיהּ לֵיהּ חֲסַר לֵב, פָּגִים מִמְּהֵימְנוּתָא.

דְּהָכִי תָּנֵינָן, כָּל מַאן דְּלָא אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אָסִיר לְמִקְרַב לְגַבֵּיהּ, לְאִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵּיהּ, וּלְמֶעְבַּד בֵּיהּ סְחוֹרְתָּא, וְכָּל שֶׁכֵּן לְמֵהַךְ עִמֵּיהּ בְּאוֹרְחָא. דְּהָא לֵית בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא. (ועל דא)תָּנֵינָן כָּל בַּר נָשׁ דְּאָזִיל בְּאוֹרְחָא, וְלֵית עִמֵּיהּ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, אִתְחַיָּיב בְּנַפְשֵׁיהּ. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּאִזְדַּוָּוג בְּאוֹרְחָא, עִם מַאן דְּלֵית בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא, דְּלָא חָשִׁיב לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ וְדִידֵיהּ דְּלָא חָס עַל נַפְשֵׁיהּ.

רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַאן דְּלָא חָס עַל נַפְשֵׁיהּ, הֵיךְ יִשְׁלוֹף נַפְשָׁא דְּכַשְׁרָא לִבְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, תַּוַּוהְנָא עַל דָּרָא, וְהָא אִתְּמַר מִלָּה וְכוּ'. וְעַל דָּא כְּתִיב אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְיַדְעִין אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמְקַדְּשֵׁי גַּרְמַיְיהוּ בִּקְדוּשָׁא דְּמַלְכָּא, וְאִשְׁתְּכָחוּ קַדִּישִׁין בְּכֹלָּא, וּבְגִין כָּךְ מְשַׁלְּפֵי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא מִלְּעֵילָּא, וּבְנַיְיהוּ כֻּלְּהוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט, וְאִקְרוּן בְּנֵי מַלְכָּא בְּנִין קַדִּישִׁין. (זכאין אינון אברים וכו' עד למהוי בנדתה, מהרעיא מהימנא נדפס בפרשת פנחס מאמר מתחיל אלא פגיעה רכ''ה ע''ב).

וַוי לְהוֹן לְרַשִׁיעַיָּיא, דְּכֻלְּהוּ חֲצִיפִין, וְעוֹבָדַיְיהוּ חֲצִיפִין. בְּגִינֵי כַּךְ יָרְתִין בְּנַיְיהוּ נַפְשָׁא חֲצִיפָא, מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא. כְּמָה דִּכְתִּיב וְנִטְמֵתֶם בָּם, אָתָא לְאִסְתַּאֲבָא, מְסָאֲבִין לֵיהּ. אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד, דְּאִינּוּן מָארֵי זְנוּתָא (ס''א דמסאבותא) עַל כֹּלָּא. אֵין הָבִין, דְּלָא יִשְׁתַּדְּלוּן בְּנֵי נָשָׁא בְּאָרְחָא דָּא, דְּאִי הָכֵי, כְּתִיב הָכָא אֵין הָבִין, וּכְתִיב הָתָם (ישעיה נו) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָה רוֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין. כְּלוֹמַר יֵהוֹן מִזְדַּמְּנִין אִינּוּן דְּאִקְרוּן עַזֵּי נֶפֶשׁ. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּלָא יָדְעוּ הָבִין.