בדחי רבנן - לליל הסדר

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה:
למה התורה דיברה רק נגד הבנים ולא נגד הבנות, מה עם הדרת גברים? וי''ל
שאמנם יש בנות חכמות רשעיות ותמימות, אבל עדיין לא נולדה הבת שאינה
יודעת לשאול!.
אבא שאל את בנו לאיזה מהבנים אתה משייך את עצמך? ענה לו הבן החכם
קודם תגיד לי לאיזה מארבעה אבות נזיקין אתה משייך את עצמך...
המשיכו והגיעו לעשרת המכות והאבא קורא 'דם צפרדע בנים' נענה שוב הבן
ואמר, אם בנים זה מכה, הרי שזה מכה שלא כתובה בתורה, אבל אתה )אבי(
זה כן כתוב 'עוד נגע אחד אביא'
ולפי''ז מובן למה מסכת 'אבות' נמצא בסדר נזיקין? כי יש אבא שהוא מכה
קשה!.
יש אומרים שהארבעה בנים מדובר על אותו אדם בכמה מצבים, ונאמרו בזה
כמה פשטים:
א( בבית המדרש הוא חכם ולא מתפשר על פחות משישי. בבית הוא רשע
שא''א לעמוד בד' אמותיו. כשהוא רואה את המינוס בבנק, הוא נהיה תם
ושואל מה זאת?. וכשאשתו מבקשת ממנו שישיג כסף, הוא טוען שאינו יודע
לשאול על הפסחים.
ב( מדובר על אותו אחד שלא מצליח להשיג כסף. שהוא חכם, עפ''י הפסוק
'לא לחכמים לחם'. רשע, עפ''י הפסוק 'לווה רשע ולא ישלם'. תם, עפ''י
הפסוק 'כי אם תם הכסף'. ושאינו יודע ממי לשאול.
ג( מדובר על אותו אחד אחרי שהשיג כסף, ואשתו מבקשת ממנו את האשראי.
חכם, לא נותן לה. רשע, נותן לה רב קו ואומר לה שזה אשראי, אבל לא כולם
מכבדים את זה, ובאוטובוס אפשר לראות את היתרות. תם, נותן לה ומאמין
לה שהיא תשתמש בזה רק במקרי חירום. ויש את אותו אחד שאינו יודע
לשאול ורק משלם את החשבון.
אחד חכם:
מקשים העולם למה הוא נקרא חכם ולא צדיק?
וי''ל שבמכת חושך היה 80% מעם ישראל שלא רצו לצאת ממצרים. וטענתם
בפיהם שיש להם מסורת שצריך להיות במצרים 400 שנה, ועדיין לא הגיע
הזמן, ואע''פ שיש ציווי מה' לצאת עכשיו, מ''מ לא משנים מהמסורת.
וזה ההבדל, שצדיק עושה מה שהוא שמע, בלי לחשוב. וחכם מברר מה באמת
צריך לעשות.
אחד רשע:
כשחכם מגיע למקום, דבר ראשון הוא שואל 'מה העדות והחוקים' - איפה
הביהמ''ד. אבל כשהרשע מגיע למקום, דבר ראשון הוא מברר 'מה העבודה' -
האם יש עבודה לאשה?.
למה מקהים את שיניו דווקא? וי''ל שטענתו היא למה צריך לקיים מצוות ולא
מספיק להיות יהודי בלב? ולכן כשהוא מריח את מטעמי ליל הסדר, שוברים
לו את השינים שינסה לאכול בלב. )ואחרי חודש ביום הזיכרון, הוא נפגש בכל
החרדים שבצפירה רק עומדים בלב(.
ועוי''ל שכתוב 'בישישים חכמה' ורשעים הרי 'פני זקנים ילבינו' וחושבים
שהם יותר חכמים מכל הרבנים. וא''כ הוא אוחז שהוא יותר זקן, כי אם אין
זקנה אין חכמה, ואם הוא רוצה להיות זקן, הרי לזקנים אין שינים.
אלא שקשה מאי שנא מיו''כ ש'מתירין להתפלל עם העברינים'? וי''ל שאם
הוא מבקש להצטרף לתענית - ברוך הבא. אבל כשהוא בא רק להצטרף
לסעודה - מקהים את שיניו!.
למה כל שנה מוציאים הגדות חדשות? כי הרשע של שנה שעברה, השנה הוא
כבר צדיק. או שגם הצדיק התקלקל ונהיה רשע.
ובזה יוסבר שכתוב על המוצרים 'כשר לפסח תשע''ח' ולכאורה וכי מישהו
חשב שזה מפסח של שנה שעברה? אלא מכיון שכל שנה מוצאים חומרות
חדשות, הרמת כשרות של פסח תשע''ז לא מספיק להשנה.
אחד תם:
באמצע שיעור מסובך על 'טעם כעיקר' שם לב המגיד שיעור שרק אחד עוד
נראה שאוחז איתו ראש, עד שפתאום הוא קם ושאל, הרי תם שייך לליל
הסדר, ואילו כיכר זה חמץ. אז מה עניין חמץ בפסח?.
ושאינו יודע לשאול את פתח לו:
. ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ?

מסכת עבודה זרה
ב: החזירה הקב''ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל
וקבלוה. הרי מה שהאומות לא קיבלו זה כיון שזה נגד טבעם, לא תרצח ולא
תגנוב וכו' אז מה הרבותא שעמ''י קבלו, הרי אין בזה משהו נגד טבעם, )והרי
יכל לומר להם לא לעבוד בשחור...(? אלא, עצם זה שלא שאלו מה כתיב בה?
זה כבר נגד טבעם כל דבר לשאול ולברר.
ב: כפה הקב''ה הר כגיגית. קשה, הרי הם אמרו 'נעשה ונשמע' אז למה צריך
לכפות? ואם קודם כפה הר כגיגית, זה כבר לא נעשה ונשמע מרצון? וי''ל
שכפה הר כגיגית ועי''ז חסם את הקליטה לכל האייפונים, וכשאין אייפונים
אמרו מרצון 'נעשה ונשמע'.
ב: תוד''ה וארו: אע''ג דארי מלך מ''מ דוב הוא עז. וצ''ב וכי דב זה עז? וי''ל
עפ''י הסיפור עם ר''ח בן דוסא, שכל עז הביא דב בקרניים, רואים שבכל עז
יש פוטנציאל של דב.
ג: רביעיות יושב ומשחק עם לויתן... ברביעיות מאי עביד? יושב ומלמד וכו'.
לכאורה יש פה סתירה מה עושה הקב''ה בג' שעות רביעיות, האם לומד או
צוחק עם הלוויתן? ויש אומרים שמפה המקור ל'בדחי רבנן' שרואים שזה לא
סתירה.
ג: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין לו גחלי רתמים.
יתכן שזה הסיבה שהמשגיחים לא לומדים, כדי שמתי שיגשו לומר שיחה, זה
לא יהיה באמצע הלימוד.
ג: כל העוסק בתורה בלילה, הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום. לפי''ז
מי שרואים שמשוך עליו ביום שמיכה שזה הרבה חוטים, מוכח שהרבה לילות
הוא עסק בתורה.
ד. אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. מוכח שמותר לאכול
בשר אדם, שלכן אם לא היה את אימת המלכות היה אפשר לאכול.
ד: תוד''ה רגע: וא''ת מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת?. ולכאורה
אפשר לקלל בראשי תיבות כגון ימ''ש, כמו שאחרי התקיעות בר''ה מתפללים
בזכות תשר''ת תש''ת ותר''ת? וי''ל שרק ברכות אפשר בר''ת, אבל לא קללות.
ויש לדחות שכתוב 'והוא קללני קללה נמרצת' והגמרא דורשת שזה ר''ת,
רואים שגם קללה אפשר בר''ת? וי''ל שקללה צריך שיהיה עם 'חלות' ולכן
א''א בר''ת, משא''כ בחירוף וגידוף מספיק שיבין את הכוונה ונמצא שהוא
מחורף ומגודף, כמו שאומרים חרד''ק בלי לפרט את הר''ת.
ה. ארבעה חשובים כמתים, אלו הן עני סומא מצורע ומי שאין לו בנים. לפי''ז
האדם הכי חשוב בעולם, זה מי שהוא ערירי עוור עני ומצורע.
י: כי עוף השמים יוליך את הקול. דרשן שרוצה שיקשיבו לדבריו, כדאי
שידבר כשמגישים את העוף, שאז כולם בשקט ועי''ז יוליך את הקול לכולם.
יא. רבי, לא פסק מעל שולחנו לא חזרת ולא קישות ולא צנון. צורת הלימוד
שלו בכל השנה היה ע''י חזרות קושיות ולימוד חריף.
יב: שברירי ברירי רירי ירי רי. ומפרש רש''י ומתמעט והולך משם השד.
רואים שכדי לבטל דבר קיים צריך לומר אותו בהפחתת אותיות. וא''כ
כשרוצים להחדיר דבר שאינו קיים אומרים אותו בהוספת אותיות.
יב: המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות. איך יתכן שמה שמותר
אסור, ומה שלא מותר דווקא זה מותר ???
יח. עונות שאדם דש בעקביו. לכאורה זה מדבר על אדם שנוסע ברכב ורואה
יהודי מנסה לעצור טרמפים, ובמקום להעלות אותו הוא לוחץ על הגז עם
עקביו ובורח משם.
יט. לעולם ליגרס איניש. הגמרא בסוכה שואלת סתירה האם צריך ללמוד
בסוכה או בבית? ומיישבת שגירסא זה קבוע וצריך בסוכה, ועיון זה עראי ולכן
צריך מחוץ הסוכה.
וצ''ב הרי הקביעות צריכה להיות בלימוד בעיון, ולא רק גירסא? וי''ל עפ''י
רש''י פה בע''ז, שמסביר 'ליגרס' כמו גריסים שמחלקים חיטה לשנים או
לארבע. דהיינו לימוד בגירסא זה ליצור 'צווי דינים' וזה לימוד קבוע.
וע''ז אומר רבא ואע''ג דלא ידע מאי קאמר - הוא לא יודע מה שהוא מדבר.
כ: חסידים לא נאמר אלא ענוים. מבואר שלהיות חסיד זה סתירה לענווה.
כד: שישרו פניהם כנגד הארון. וקשה איך בברכת כהנים מותר להסתובב
ולהפנות את הגב לארון קודש? וי''ל שקודם הכהנים בירכו 'אשר קדשנו
בקדושתו של הארון' אז הם באותו רמה.

פסח כשר ושמח - והדרן עלך מסכת ע''ז