א. מובא בשם רבנו הבעל שם טוב זצוק"ל "הקורא את המגילה למפרע לא יצא" (מגילה יז.), וביאר רבנו זצוק"ל מי שקורא את המגילה וחושב בדעתו שכל הניסים קרו פעם ולא בימינו אנו, לא יצא. והחידוש של רבנו הקדוש זצוק"ל, שבשעה שקורא את המגילה צריך לדמיין בנפשו בימים ההם בזמן הזה, שאמת שהנס היה בימים ההם, אך השפעתו עדיין גדולה וחזקה בזמן הזה.
ב. מובא בדברי רבותינו הקדושים, שרבנו המהרח"ו זצוקל היה טובל במקוה קודם מנחה של תענית אסתר בשביל קריאת המגילה לערב.
ג. נהגו אבותינו ורבותינו הקדושים ללבוש בגדי מועד מערב פורים.
מתנות לאביונים
א. חייב כל אדם מישראל אפילו עני שבישראל לקיים משלוח מנות איש לרעהו, ולא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול. וכן חייב לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לכל אחד. דכתיב "ומתנות לאביונים" משמע שתי מתנות לשני אביונים, וכן כתבו האחרונים ודעת הפרי חדש דעני פטור ממתנות לאביונים.
ב. משעות הבוקר המוקדמות יזדרז האדם בקיום המצוה של "מתנות לאביונים", וקודם שישלח המתנות לאביונים יאמר בשמחה עצומה "לשם יחוד וכו' הריני מוכן לקיים מצות עשה שכתוב בתורתנו הקדושה שציווני יוצרי ובוראי ב"ה של "נתון תתן לו" ושל "פתוח תפתח" וגם מ"ע של קבלה ומשלוח מנות לאביונים.
ג. יזהר האדם שלא יבוא על ידו ח"ו שום בושה וחרפה וצער לעניים, ולא יתן לעני בפני הרבים. וכן יזהיר את השליח שמוליך את המתנות לאביונים כמה מעלות רבות בידו, וכן כמה סכנות גדולות בידו אם לא ינהג כשורה.
ד. יקפיד ויזרז האדם, שגם אשתו ובניו יקיימו מצוה חשובה זו של מתנות לאביונים, שמצות עשה זו היא חיוב על כל איש ואשה, ולחנך בניו הקטנים כמו בשאר כל מצוה. ודרשו רבותינו הקדושים זצוק"ל מדוע הלשון "מתנות", ופרשו דמשני הצדדים לשון "מת" ובאמצע "תנו" שה"תנו" תציל מ"מת".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.