בסוד שיח - וישלח

מאת הרב שאול שיף

אם גדולה בישראל" _ כך כינה הרב משה צבי נריה זצ"ל, שבי"ט כסלו חל יום הזיכרון שלו, את ראש הממשלה גב' גולדה מאיר, ולא חזר על מחמאה זו, במכתבו אליה כאשר גילתה נמיכות קומה במלחמת יום הכיפורים.  כידוע, במשך שנים רבות לא נעתר ראש ישיבות בנ"ע, הרב משה צבי נריה זצ"ל [חתן פרס ישראל 1978], להפצרות חבריו כי ישתלב בעשייה הפוליטית והעדיף להתמקד בעשייה החינוכית. הוא שינה את דעתו לקראת הבחירות לכנסת השביעית בשל מה שראה כשינויים מתוכננים בחקיקה,  שעלולים להביא לפגיעה קשה בחינוך הדתי. הוא כיהן אז כח"כ מטעם סיעת המפד"ל, אלא שהאווירה הפוליטית, העכורה לעיתים, לא הייתה לרוחו והוא הסתפק בקדנציה אחת ושב מיד לאחריה אל מפעל חייו: תחום החינוך, ההדרכה וטיפוח מרכז ישיבות בני עקיבא. תקופת כהונתו בכנסת אפשרה לרב נריה להכיר מקרוב יותר את ראש הממשלה, גב' גולדה מאיר. הרב נריה העריך אותה בשל דבריה ונאומיה, שנבעו לא אחת "מעומק הנשמה היהודית", מהנקודה היהודית השמורה בה ("פינטעלע יוד") ובשל היותה  "אם גדולה בישראל, בת ישראל לדורותיה, נכדת יהודי קדוש עז רוח שעמד על נפשו וקידש שם שמיים בגבורת נשמה..." (וכיוון בדבריו לסבה של גולדה מאיר מצד אביה שנחטף בילדותו לצבא הצאר, ובמשך שלוש-עשרה שנות שירותו המשיך כמיטב יכולתו לשמור את מצוות היהדות ולא נגע במאכל טריפה). את הערכתו זו ביטא במכתב ששיגר אליה לאחר פגישתה עם האפיפיור פאולוס השישי ב-15 בינואר 1973 בקריית הוותיקן. ע"פ דו"ח שגריר ישראל ברומא שנכח בפגישה, מאיר לא היססה הפעם להדגיש בנחרצות בפני האפיפיור את זכותם של היהודים לחיות בשלום בארצם, את שאיפתם לחיי שלום למרות המלחמה שגזרו עליה שכנותיה ואת זיכרונות העבר המכתיבים את התנהלותם כיום. "משך הרבה דורות לא יכולנו לעשות דבר. זכרוני הראשון הוא שבגיל חמש הייתי בקייב והיה פוגרום, וכל מה שיכול היה לעשות אבי היה לתקוע מסמרים על מנת לחזק את הדלת...". על התנהלותה זו בירך אותה הרב נריה בחום: "יישר כוחך כב' רה"מ – על עמדת הקוממיות שלך... יכירו וידעו כל המתרפסים והמאבדים עשתונותיהם בעמדם לפני רוזני-ארץ, איך לכבד את מקור-מחצבתם..."      לאורך השנים, התבלט הרב משה צבי נריה בתמיכתו ברעיון שלמות הארץ, חתם, עם אישי רוח נוספים, על כרוזים בנושא, תמך בהתיישבות בכל חלקי הארץ, ליווה באהדה את הקמת "גוש אמונים" והעניק לו תמיכה מוסרית ואידיאולוגית. היה מראשי המתנגדים לנסיגה מסיני ולפינוי חבל ימית בשנת 1982, אך מאידך פעל למנוע כל התפתחות שתוביל למלחמת אחים. עמדותיו אלה, הביאו את הרב נריה לפנות אל נשיא המדינה, חיים הרצוג, חניכו לשעבר בתנועת הנוער "בני-עקיבא" בבקשה להתעלות מכל אותם "לקויים במחלת המזוכיזם" ולחון את אסירי "המחתרת היהודית" ובמיוחד בעת הזו שבה מתחיל הנשיא את תקופת כהונתו השנייה. הנשיא הרצוג לא נענה לבקשתו.  הרב נריה נפטר בסמוך ליום הולדתו ה-83 בי"ט כסלו תשנ"ו . מילותיו האחרונות, בהיותו על ערש דווי בטאו את אהבתו לארץ ישראל ולעם ישראל ולקדושתם, ותמצית דבריו "קדושה אני מבקש...תנו לי קדושת ארץ ישראל..תנו לי קדושת אהבת ישראל" אף זכתה להלחנה ונשמעת על ידי אלפי תלמידיו. וכבר נודע לכל, כי ב-י"ט כסלו יום הסתלקותו של המגיד נגדול ממזריטש זצוק"ל ויום יציאתו מהכלא בפטרבורג של רבי שניאור זלמן מליאדי המכונה האדמו"ר הזקן. והוא יום טוב לכל אנ"ש. כנהוג וכמקובל. שבת שלום ומבורך.