הקארפאטער רב היה השתא בא"י והלך לכותל מערבי ומקונן במר נפשו על חורבן שעשו הציונים אשר ראו עיניו בצר לו:
עלי
טפיה בניה עם בנותיה.. מחלליה מחריביה.. צחוקיה ביום אבליה.. רוקדיה עם
דגל מגן מטמאיה.. ביום כה מרוריה...ברחבת שריד בית מקדשיה.. בנים משוררים
בחסר כבודיה..מול בנות מצחקות ומצלמות.. ללעג ולקלס יראיה.. כל חובש ועוטה
שחוריה.. עוף שחור מוזר בין גלוחי קצוצי שעריה ושרווליה.. הזאת ירושלים
וכאן חורבנה.. או שמא פריז. רומא רומאי שורפיה.. טיילת ובילוי ליל חופש
תשיעי.. במבואות שרידי המקדש החרוך מאפריה ודומע.. מתהלכים פרוצים פרוצות
קבוצות צוהלות במדריכיה.. יום ראשון לפורענות בין זמניה.. 1949 שנה של
חורבן חומותיה.. קבר תחתיו כל שריד של יראיה מתאבליה.. אין כאן מקום אלא
לנערים רעננים מצלמי שחורים תימנים נכחדים מזן יושבי רצפותיה.. יום מר
ונמהר ודומע שכל העולמות מבכים ומקוננים.. ישיני עפר ואבות המכפלה את בשרם
מורטים מבכי ודמע.. על עתיד ישראל כבשה דלה ודלולה בין אלפי זאביה טורפיה..
צמאיה רוצחיה שפליה רשעי אומותיה.. החורבן הגדול כאשר מתו מוטל לפניה..
המקדש בוער והכותל דומע משווע..ואינו יכול להתחיל להתאבל עליה תוך ריבוי
קולות ענות בילוי משחקיה ... כלילת יופי חרב של עיר בזקני ירושלים מבכים
ומעוננים תוך חומותיה.. נהפך לרקע להמון חובב סלפי שוחק ומחוייך על רקע אבן
זועקת נקרעת.. לא יהודי. לא עברי. לא מקורי. לא אלוהי. כל אבן מכל קיר
תזעק בכל פינה ומקום בעולם על אבני הקודש המחוללים בכפליים.. רומאים לפני
אלפיים וציונים בשנות אלפיים.. חורבן בכפליים ובשבעתיים מאז. כשכאמור אין
כאב גדול לאבל שכאשר מתו מוטל לפניו אינו יכול לדמוע ולהתאבל.. הפורים
היום.. או אולי עצמאות..או יום ירושלים.. נשתתקו הפיות נסתמו מעייני
הדמעות... דממת מוות על חוסר דמעת חורבן. ועל הריגת צדיקים ארזי הלבנון
באכזריות ועינויים קשים.. נהרות ונחלי דם נשפך בחורבן הבית.. למען השם פה
אשב כי אוויתיה.. תן לי רק עוד דמעה אחת.. כזו שתרטיב ותלחלח את אוצר נודיך
היבש של תשעה באב הראשון לאוגוסט 2017... מהללאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.