הפגנות נגד מקלב מוכיחות כי הם מוגי לב - אין להם את האומץ להפגין מול מקבלי ההחלטות

איני בא להגן על אורי מקלב הוא לא זקוק להגנתי, אני מתייחס למפגינים שבחרו להפגין מול ביתו כי זה היה נוח להם יותר מאשר לנסוע לבני ברק להפגין נגד משה גפני או יעקב אשר שגם שם אין כל הצדקה להפגנות נגדם בנושא הזה של הגיוס, מפני שלא הם מקבלי ההחלטות בענין הזה

אין זה סוד כי הנושא הזה נדוש וראשי הישיבות בקיאים כמעט בכל פרט, יורדים לחייהם עם סיפורים שלא היו ולא נבראו ואין להם מנוס אלא לעמוד בקשר עם כל מי שיש לו חלק בענין הזה לברר בדיוק מה קורה והם אלו הקובעים

נדבר ברורות, המכריעים הם ראשי מועצות גדולי התורה, ובאשר לליטאים הגראי"ל שטיינמן ובמיוחד הגאון רבי גרשון איידלשטיין רבי דב לנדו ועוד כמה אחרים, אבל מולם אין לאותם מוגי לב את האומץ להפגין, הם בוחרים להפגין מול אורי מקלב שלא יכול לעשות כאן דבר הוא בסך הכל שליח, ואם מחר יורו לו אחרת ייאלץ לעשות אחרת. אם אותם מפגינים רוצים להשפיע, עליהם להפגין מול ראשי הישיבות המחליטים אבל שם הם מפחדים מפני שלא יוכלו לעמוד מול זעם הציבור שיעמיד אותם על מקומם

הזכות להפגין היא דמוקרטית, אבל מעניין מאוד אותם אלו התובעים כאן דמוקרטיה בכל כך הרבה נושאים טוענים כי אין דמוקרטיה, למשל מי ייצג את הציבור כאן אין דמוקרטיה כאן הרבנים יקבעו ולא הציבור, בשורה של נושאים ועניינים היכן שבכל משטר דמוקרטי הציבור מביע דעתו, בציבור החרדי אין דבר כזה, אבל דוקא באשר להפגנות כאן הם הופכים להיות ככל הגויים

מראשית דרכם הם הלכו בדרך עקומה וממשיכים בה, ואין זה פלא מדוע הגיעו למצב הזה שכבר אינם יכולים עוד להשפיע, והם משתוללים בשביל שיידעו שהם קיימים, אין כל הסבר להפגנות שלהם שאינן מזיזות דבר

חיים שאולזון