מנהגי זריקת הבונקלאך

א.מנהג קדום בישראל שזורקין בונקלאך בתשעה באב.

ב.יש מהדרים בבונקלאך ירוקים עם קוצים ובדיעבד יוצאין ידי חובה גם בירוקין בהירים ללא קוצים.

ג.הבונקלאך גדלים על עצי סרק במקומות הידועים.

ד.מביאין הבונקלאך בשקיות אוכל לבהכנ"ס בליל ת"ב ומסתירין מן הגבאים.

ה.נהגו הנערים ויש גם מן המבוגרים הצעירים ברוחם לזרוק הבונקלאך בליל ת"ב בזמן אמירת איכה.

ו.טעם המנהג הוא כיון שיש שנרדמים אז יש לעוררן לתשובה ויש עוד טעמים בזה ואכמ"ל.

ז.נהגו לזרוק לאדם על גבו וערפו ועל פי רוב בפעם הא' אינו מגיב.

ח.וע"כ נהגו לזרוק פעם שניה.ואז נהגו להתרגז ולהסתובב ולומר נו.והזורק מעמיד פנים כמי שאינו יודע מי זרק.

ט.וממשיכין בזריקה עד שזורקין זה על זה.ויש שפוגעין בערפו של חבירו עד שנכנס הבונקאלע מאחורי חולצתו ומשתלשל על גבו וזריקה מהודרת היא.

י.נהגו הגבאים כשמתגבר הזריקה לעצור קריאת המגילה.ומכין ע"ג הבימה וצועקין שא.

יא.יש זקנים שנהגו לצעוק מחוצפים שטיל ס'איז נישט פורים היינט.

יב.בבוקר גם זורקין אבל פחות כי יש הרבה מן הזורקין שאין מגיעים בבוקר כיון שעייפים מעבודת הלילה ומן הצום.

יג.אחרי שיוצאין העם צוברין המנקים את כל הבונקלאך חמרים חמרים.

יד.וצריכין גם לשטוף הרצפה כי נהגו העם לדרוך ע"ג הבונקלאך שמפרישין ליחה ירוקה.