*דיני הנפת הדגל* ובו י"ח סעיפים:

א'. מצוות הנפת הדגל, מצווה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאוד, שנאמר "ודגלו עלי אהבה".

ב'. נהגו רוב ישראל, לתלות דגל כחול לבן, על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בא"י.

יש שנוהגים לקבוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש שנוהגים לתלות הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ.

ג'. המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו, שהרי כל ענינו של דגל להתנופף בחוץ על נס, כנאמר "על נס להתנוסס".

ד'. נשים חייבות להניף, שאף על פי שדרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש, אף הן היו באותו הנס.

ה'. חסידים ראשונים נהגו לתלות הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויש להקל לכל הציבור, להניף את הדגל בו ביום, וזמנו עד יום ירושלים, וכל המשהה את הדגל לאחר מכן עובר על בל תוסיף.

ו'. מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ולאחר שעיינתי רבות, נוטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות.

ז'. שיעור הדגל לכל הפחות, אמה על שתי אמות, מטעם פירסומא ניסא והמהדרים נהגו לתלות דגל שגודלו שתי אמות על ארבע אמות, ומעשה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים.

ח'. צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר הדגל פסול, ויש לגונזו.

אמנם רוחב הפסים והמגן דוד בדגל שיעורם כ20 סנטימטרים. דגל ארוך שתולים על הבנינים, אעפ"י שאין לו מגן דוד - כשר, מכיוון שניכר בו שנעשה לשם מצוות דגל, הרי הוא בכלל דגלי ישראל הכשרים.

ט'. יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום.

י'. ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מהציבור ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין.

אמנם, יש להסתפק האם גם אוטובוסים ומוניות חייבות בדגל, והמחמיר להניף דגל ישראל באוטובוס תבוא עליו הברכה, ובלבד שלא יריב עם הנהג, ולא ירבה מחלוקות בישראל.

ומעשה בחסיד אחד שקנה מכונית ביותר מחומש, להניף עליה דגל ישראל, והעני.

י"א. מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל.

על אופניים או אופנוע, אין להניף דגלון, מפני שאינם ראויים לישיבת קבע.

י"ב. בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, שנאמר "ואנחנו בשם אלוקינו נדגול", ואעפ"כ יש לכל בן ישראל להחמיר ולקנות דגל משלו בעשרה שקלים, לקיים את הפסוק "איש על דגלו".

י"ג. בדין דגל שנעשה ע"י נוכריים, נהגו להקל ובלבד שיעמוד אצלו ישראל, בזמן רקימת המגן דוד.

דגל עם מגן דוד של חמש צלעות, מנהג עובדי כוכבים ומזלות הוא, ויש לשורפו.

י"ד. נשים צדקניות נהגו לתפור שמלות מדגל ישראל, לקיים מה שנאמר "ודגלו עלי אהבה".

ויש למחות בהם, ומכל שכן שאין לתפור בגד-ים מדגל ישראל, מפני ביזוי המצווה.

ברם, נהגו לכסות את ארונות הרוגי המלכות בדגל ישראל, ויש למנהג זה שורשים עמוקים בספרים הקדושים.

ט"ו. יש שנוהגים לתלות דגל עמא-ריקא לצד דגל ישראל ומנהג שטות הוא.

ברם, בעניין תליית דגלי עכו"ם על מבני ציבור, יש להקל משום דרכי שלום.

ט"ז. נהגו לתלות תמונות ראשי המדינה וסמל המדינה ודגלונים קטנים במרפסות, וכל המרבה הרי זה משובח, וכן נהגו גבאי בתי הכנסיות לתלות שרשרות נייר, ובהם תמונות הדגל וסמל המדינה, בליל התקדש חג.

ומנהגים אלו יש לו שורשים עמוקים בקבלה, כידוע ליודעי ח"ן.

י"ז. דגל שנפל יש להרימו ולנשקו מפני קדושת המצווה. דגל שהתבלה יש לגונזו, ודבר פשוט הוא שאין לעשות עימו כל תשמיש בזוי, מפני כבוד המדינה.

ואלו המבזים את הדגל, הרי זו דרך מינות וכל אלו המפרישים עצמם מן הציבור, אפילו הם כמשה וכשמואל, לא יראו בנחמת הציבור.

וכל הרואה עובדי כוכבים ומזלות רשעים שורפים דגל ישראל, יש לו להוריד פלגי דמעות על חילול ד' ולקרוע בבגדו, ויאמר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו".

י"ח. מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים.

אמנם, אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, מכיוון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל.

ברם, אחרי שעיינתי רבות בדבר חשבתי שמא אוחזים הם בתשובת המשקל, כלפי אלו המכונים חרדים היושבים בארץ הקודש ואינם מניפים, ואילו הם נמצאים בגלות ומניפים, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, וד' יעשה הטוב בעיניו.