ממתק לשבת פרשת ויקרא תשע"ז

איש עסקים שהקים חברה מצליחה מאוד, זימן את כל המנהלים העובדים בחברתו ואמר להם "אני כבר מתבגר ובקרוב אפרוש ואבחר אחד מכם להיות המנכ"ל של החברה, אתן לכל אחד מכם זרע מיוחד, תצטרכו לשתול אותו ולהשקות אותו מדי יום, כולכם תחזרו לכאן בעוד חצי שנה, ומי שיתמיד באמת נוכל לראות זאת על התוצאות שלו וכך אדע למי להוריש את כסאי, אחד המנהלים בשם יוסי הגיע הביתה וסיפר לאשתו בהתרגשות על ההזדמנות שנפתחה בפניו, אשתו עזרה לו למצוא עציץ יפה וביחד הם שתלו את הזרע ושמו את העציץ על החלון, כל יום היו מגיעים יוסי ואשתו ומשקים את העציץ אך לצערם שום דבר לא צמח,

***

בעבודה כל המנהלים היו מדברים ביניהם כל היום, עד כמה הצמחים שלהם צומחים יפה וגדלים ורק יוסי עמד בצד נבוך ולא השתתף בשיחות, כל יום יוסי היה מגיע הביתה וממשיך להשקות את העציץ בתקווה שאולי יצא משהו אך לשווא, אחרי חמשה חודשים אשתו ניסתה להניא אותו מניסיונותיו, אך יוסי המשיך בהתמדה ולא התייאש עד הרגע האחרון, ביום המיועד הגיעו כולם למשרדו של המנכ"ל, כל אחד הביא איתו את העציץ עם הצמח היפה שגדל בתוכו ורק יוסי עמד בצד מבוייש עם עציץ מלא באדמה ללא שום צמח, המנכ"ל פתח ואמר כל הכבוד לכם, איזה עציצים יפים גידלתם ואז פנה ליוסי וקרא לו אליו אל מול מבטי צחוק של כל המנהלים, המנכ"ל לחץ את ידו של יוסי ואמר להם אני גאה להציג בפניכם את המנכ"ל הבא... יוסי היה מופתע וכמוהו כל המנהלים ואז המנכ"ל אמר "לפני כמה חודשים נתתי לכולכם זרעים לשתול, לא גיליתי לכם שהזרעים שנתתי לכם היו מתים ולא יכלו לצמוח, כולכם ניסיתם להצמיח אותם ומשלא צמחו, הלכתם והבאתם צמחים שגדלו מאוד יפה אבל זה לא הזרע שאני נתתי לכם, יוסי היה היחיד שהתמיד וניסה עד לרגע האחרון להוציא משהו מהצמח שאני נתתי לו ובזכות ההתמדה והאמת שלו הוא זוכה להיות המנכ"ל.

***

השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את ספר ויקרא, המדבר על הקרבנות שהוקרבו בבית המקדש, את הקרבת הקורבנות התחילו וסיימו כל יום עם קרבן התמיד, קרבן התמיד היה קרבן זול שהיה מורכב מכבש אחד ומעט שמן, קמח וסולת, למרות העלות המזערית של קרבן זה היו כל עם ישראל שותפים במימונו, כך שהיה יוצא שכל אחד משלם סכום מאוד קטן פעם בשנה עבור זה ובזכות זה היה זוכה להתברך בשנה מוצלחת והיה שותף בקרבן ה"תמיד" כאילו הוא תמיד במצב של הקרבת קרבן.

***

עבודת הקורבנות קיימת גם בנפשנו ומקרבן התמיד אנחנו למדים שלא דורשים מהאדם לתת לקב"ה את כל מה שיש לו, אבל את הקצת שהוא נותן, שייתן בהתמדה ובשמחה וכמו שקרבן התמיד הוקרב רק בבוקר ובערב ובכל זאת הוא נקרא תמיד, כך גם אצל האדם למרות שבסדר היום שלו יש הרבה דברים שהם לא רוחניים הרי שהשעה שהוא מקדיש ללימוד התורה, או ההתנדבות השבועית שלו לעזור לזולת, הם צריכים להיות החלק המרכזי של חייו ועליו להרגיש שבזה הוא עסוק תמיד, וכדי שיוכל להרגיש כך עליו להתמיד ולעשות את זה כדבר קבוע ולא כמשהו מזדמן.

***

יהי רצון שנזכה להתמיד במצוות ובמעשים טובים שישפיעו על כל היום שלנו ובזכותם נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום

הרב נחמיה וילהלם

בית חב"ד בנגקוק תאילנד