א.
רבנו הבן איש חי זצוק"ל (ש"א, פרשת כי תישא אות א) כתב וז"ל, כתב בחסד
לאלפים יש לומר כל פרטי הוידוי אף על פי שאין בו מהדברים הנזכרים בוידוי,
מפני דכל ישראל גוף אחד הם וכולם ערבים זה לזה, ובפרט אם היה בידו למחות
ולא מיחה דנקרא על שמו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא (שבת נד:)
על פרתו של רבי אלעזר בן עזריה שהיתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, שלא שלו
היתה אלא של שכנתו והואיל ולא מיחה בה נקראת על שמו. וגם עוד הוא עצמו צריך
להתוודות על מה שחטא בגלגולים שעברו גם כן, ומי יודע מה עשה, אפשר שעבר על
כל דברים אלו, ולכן אומרים נוסח הוידוי חטאנו אנחנו ואבותינו כלומר
גלגולים הקודמים שנקראים אבות לזה הגוף שהוא עומד עתה בו עי"ש.
ב.
ורבנו החיד"א זצוק"ל (בהנהגת ברית עולם סימן תרא) כתב וז"ל, וגם לא ידע מה
פעל ועשה בגלגולים שעברו. וז"ל פרי עץ חיים (שער הסליחות פרק ח), גם נהג
מורי זלה"ה לומר לפרט הוידוי כולו אפילו שלא היה בו חטא, והיה אומר כי כל
האדם אף על פי שלא ימצאו בו צריך להתוודות עליהם בפרטות, ולזה נתקן בלשון
רבים, וכן צריך לאומרו בלשון רבים "חטאנו" ולא "חטאתי", והטעם כי כל ישראל
הם גוף אחד וכל אחד מישראל הוא אבר אחד פרטי, כי זהו הערבות שאדם ערב בעד
חבירו אם יחטא. לכן אע"פ שאין בו אותו עון, עם כל זה ראוי הוא להתוודות
עליו כי כשעושהו חבירו הרי כאילו הוא עשהו בעצמו, לכן נאמר בלשון רבים.
אפילו אם האדם מתודה בביתו ביחיד יש לומר, כי מה שחטא נחשב כאלו עשינו אנו
והוא, חטאנו אותו ביחד מצד ערבות הנשמות.
ג.
רבנו הבן איש חי זצוק"ל (ש"א פרשת כי תשא אות ב) ובספר עוד יוסף חי הלכות
(שם אות ד) כתב, יזהר לומר הוידוי על סדר "א ב ג ד" מן "א" עד "ת", ובחמש
אותיות "מנצפ"ך" יאמר דברים כפולים, ולהוסיף בחמשה אותיות "מנצפ"ך" שיאמר
"כ"זבנו "כ"עסנו "מ"רדנו "מ"רינו דבריך "נ"אצנו "נ"אפנו, ובאות "פ" יאמר
"פ"שענו "פ"גמנו באות ברית קודש, ובאות "צ" יאמר "צ"ררנו "צ"ערנו אב ואם,
וכך מובא בסידור רבנו הרש"ש ז"ל עי"ש.
ד.
חמסנו. כתב בחיי אדם (הלכות יום כיפור, כלל קמג) בביאור נוסח הוידוי חמסנו
פירושו אם יש לחבירו איזה חפץ ואינו רוצה למכרו, ובא אחר ולוקח ממנו בחזקה
אע"פ שמשלם לו כדי דמו ואפילו יותר מכך, נקרא חמסן.
--- *לימוד שתי משניות יומי* ---
לע"נ הצדיק רבי מאיר שלום אבוחצירה בן פרחה - ה"בבא מאיר" זצוק״ל
*יומא, פרק ו' משנה ג':*
מְסָרוֹ
לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא
שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל
לְהוֹלִיכוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה וְהוֹלִכוֹ עַרְסְלָא,
וְיִשְׂרָאֵל הָיָה:
*יומא, פרק ו' משנה ד':*
וְכֶבֶשׁ
עָשׂוּ לוֹ מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ,
וְאוֹמְרִים לוֹ, טֹל וָצֵא, טֹל וָצֵא. מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ
מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סֻּכָּה הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר סֻכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם
וְעַד צוּק, תִּשְׁעִים רִיס, שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכָל מִיל:
*זכות הלימוד תעמוד לרפואת והצלחת מו"ר עט"ר הצדיק רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א בן הרבנית זהרי.*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.