טעים, נעים אבל טרף

הרב אליהו קאופמן

   ברשוב היא עיר קיט יפיפייה במרכז הרי הקרפטים הרומניים.  זוהי עיר צבעונית עפ"י בנייה גותית עם פארקים ירוקים ושופעת מזרקות מים. ואם ברשוב היא העיר היפיפייה הרי שהרמה ההררית מעלייה, ששמה "פויינה ברשוב", היא הדובדבן של הקצפת הזו. מדובר ביערות עד, בפארקים ירוקים, במלונות ציוריים ובנוף הררי מדהים. כמו כולם גם הישראלים נעים לשם, ואף יהודים אירופאים ואמריקאים. וכמו בכל סיפור של נופש יהודי הרי שגם לכשרות שם יש ביקוש אך ההיצע הוא מתחת לרמת הזיוף, וכאן מתחיל הסיפור האמיתי, שאותו אני מפרסם מעת לעת במסגרת הסרת מכשול מעוורים תמימים שמוחטאים ע"י תאבי ממון ובצע.

להמשך כנסו כאן:

    עופר בן שמעון – ישראלי ששימש כטבח בגרמניה הנידחת, הופיע לפני מספר שנים ברומניה ומיד קלט את פוטנציאל הרווח מ"כשרות" וירטואלית. לא לחינם הוא נחת במסעדת הקהילה היהודית המתבוללת של ברשוב, שם הפך ל"משגיח" לצד ניהול המסעדה הזו. לבן שמעון לא הפריע להציג עצמו כ"משגיח עם תעודת מוסמכת", למרות היותו מחלל שבת וכדבריו (המוקלטים בשיחה עימי...) כעובר על כל עברות הצניעות ווהזימה. מסתבר שגם לפדרציה המתבוללת בבוקרשט, ל"רבניה" המפוקפקים כרפאל שפר והחלבן צבי כפיר, ולנציג חב"ד ברומניה, נפתלי דויטש, זה לא הפריע. ולימים מסתבר שגם לעורכי הטיולים מקבוצת "גשר" זה לא הפריע, למרות שעודכנו היטב כי מערך ה"כשרות" ברומניה בנוי על "רבנים" רפורמים ואף על עמיתיהם מחללי השבת (!), לא פעם ללא משגיחים, ובפעמים אחרות מדובר היה במשגיחים מחללי שבת ואף נכרים! בימים שמר בן שמעון הגיע לברשוב ונחת במסעדה שבחצר בית הכנסת המקומי הרי שתעודת ה"כשרות" שם הייתה חתומה בידי נפתלי דויטש, שליח חב"ד בעיר הבירה בוקרשט. לאט, לאט "התאקלם" בן שמעון ברחבה היהודית של רומניה והבין כי זו איננה שונה – ואף נינוחה ונוחה יותר מזו של גרמניה, בכל האמור להפיכת היהדות והכשרות לבדיחה עצובה. לבן שמעון נאמר כי ה"הכשר" של דויטש אינו טוב מזה של מתבוללי הפדרציה אך בגלל הזכרת השם "חב"ד" הרי ששיווק ה"כשרות" הוירטואלית טוב יותר. בנציג חב"ד לא יחשדו כ"שייגץ" מקצועי כמו שמיד חושדים בכל עסקן פדרציה יהודי – רומני. זו הייתה גם הסיבה שהפדרציה המתבוללת מסרה את ה"כשרות" בברשוב לדויטש, שעליו כבר העידו ישראלים בבוקרשט כי ראוהו מחלל שבת לא פעם, ובעיקר בקבלת כספים ביום שבת קודש!

       בחורף 2016 ישבתי עם עופר בן שמעון בבית קפא קפוא בעיר הסקי הזו, ששמה ברשוב. שם סיפר לי בן שמעון כיצד הוא היה האיש שהעיף את דויטש מהיותו נותן "כשרות" במסעדה בברשוב. כמעט שנה ניהל בן שמעון את ה"מסעדה הכשרה" של קהילת ברשוב והנה "נותן הכשרות" – דויטש, אינו מופיע אפילו פעם אחת, ואף לא נציג מטעמו. בשיחה עימי לעג בן שמעון לכל המערכת הזו – מדויטש ועד "רבני" הפדרציה, ככפיר ושפר. לטענתו הם ידעו שהוא מחלל שבת , זולל וסובא טריפות ונבילות ועובר את כל עבירות האישות שהם רק יכולים לדמיין ולמרות הכול הם הבהירו לו כי הוא עבורם ה"משגיח האידיאלי". היה אפילו מצב שבן שמעון חשב להתפטר אך שפר וכפיר ביקשו ממנו להישאר כי "אין לנו מישהו אחר". בפני התיירים היהודים – שחלקם אף היו חובשי כיפה (!) הוא הוצג כ"דתי". על הקרקס הזה ידעו גם אנשי "גשר" (מפרסומים שלי ומשיחות עימי ועם אחרים שהתריעו על כך) אבל הם והמשיכו לשלוח תיירים דתיים מישראל למסעדה הזו, שמשגיחה היה חילוני גמור והבשר בא הגיע מהפדרציה, תחת "משגיחים" נכרים ששלטו על חותמות ה"כשר" שהוחתמו על ידם ולא ע"י השוחטים המזדמנים. ואז, לאחר חודשי ציפייה ארוכים הגיע מר דויטש לברשוב. הוא לא הגיע כדי לבדוק את בן שמעון אלא כדי לגבות את האלף ומאתיים יורו לשנה הבאה, כ"אגרת כשרות". בן שמעון הציב ל"שליח המהולל" הזה שאלה מאוד פשוטה:"אני כבר כאן קרוב לשנה, אז מדוע לא באת לבדוק אותי, אפילו ע"י שליח זמני, רק בשביל הרושם" ? דויטש לא התבלבל ורק ענה לו כי "אתה עבורי יהודי טוב שאפשר לסמוך עלייך". בשלב זה הבהיר בן שמעון לדויטש עד כמה אף הוא סומך על עצמו והפטיר כי "אם זו התשובה שלך אז אני יכול לבטל את ההשגחה שלך ולסמוך על עצמי יותר טוב ממך. מהיום אתה כבר לא נותן הכשרות". בבוקרשט אישרו את בקשתו של בן שמעון ודויטש עף מהעניינים. יש לציין שאפילו דויטש עצמו היה מודע להיות ה"כשרות" שלו בברשוב בדיחה, ובכל פעם שנשאל בבוקרשט על רמת כשרותו בברשוב הוא עיקם את האף ובידו סימן ל"ככא, ככא"...

      בשיחתי עם בן שמעון הבנתי כי שאיפותיו הינן רחבות יותר מאשר להיוותר כמנהל ו"משגיח כשרות" של מסעדת הקהילה המתבוללת. הוא דיבר על הקמת מסעדה עצמאית וטען כי יוכל לנהל את שתיהן. שאלתיו מאין יבוא הבשר ומאין תבוא ההשגחה על המסעדה. בן שמעון חייך וטען כי "אני עומד בקשר עם השגחה רצינית ממערב אירופה ומהם אקנה את הבשר, והם כבר יתנו לי את ההשגחה, חוץ מזה יש לי תעודת השגחה אבל אני אפנה אליהם". בחודשים האחרונים – מאביב 2016, הסתבר העניין טוב יותר. בן שמעון עזב את הקהילה ופתח מסעדת בשרים עצמאית בשם "טעים ונעים". הלה קונה עופות והודו מהיבואן גיל אופיר, שצוות בד"ץ מנצ'סטר שוחט עבורו את העופות וההודו הללו, ואילו אופיר משווקם בעיקר לבריטניה. השחיטה נערכת סמוך לעיר ברשוב ואילו בן שמעון קונה מהיבואן הלה כמות של עופות והודו ומוריד מהחבילה את הנייר שעליו כתוב כי הבשר נשחט בכשרות, ואת הנייר הזה הוא תולה במסעדתו וטוען כי "זו תעודת הכשרות של בד"ץ מנצ'סטר המפקח עלי". ברור שזו גניבת דעת לכל דבר ואילו בד"ץ מנצ'סטר, בראשות הרב יצחק ברגר, הכחיש מכל וכל כי הם נותני הכשרות, שהרי בשר כשר גם נכרי יכול לקנות מכל יבואן אבל זו בודאי איננה ראיה להשגחה. יתרה מכך, אם את ההודו והעופות קונה מר בן שמעון מאופיר הרי שלא האחרון ואף לא הפדרציה המתבוללת אינם מספקים לו בשר בקר, שהוא בעצם עיקר התפריט. מששאלתי את צבי כפיר לכל העניין הוא ענה לי כי הוא עצמו סרב לתת כשרות לבן שמעון משום עבודת המסעדה בשבת וכי "תעודת המשגיח שלו היא בדיחה". ממשאלתי את אותו כפיר לגבי הבקר במסעדה הזו הרי שהוא ענה לי כי "אני מעדיף שלא להגיב"...

     בנתיים אפילו הפדרציה המתבוללת ו"רבה" – מר רפאל שפר, הוציאו מכתב כנגד בן שמעון ומסעדתו וקבעו כי היא איננה כשרה.

    כזה הוא המצב ברומניה, שהרי אין על מי לסמוך, ומלבד הנופש של משפחת אבימור – ב"פוינה ברשוב", בהשגחת הרב בורשטיין מי"ם, הרי שכל מתיימרי ה"כשרות" בארץ זו הם למטה מ"מפוקפקים". בעיר ארד למשל הקהילה היא רפורמית – ניאולוגית במוצהר, עם נוצרים שמשלימים מניין תפילה (!) ואילו ראש הקהילה, מר שלזינגר, הודה בפני בכך וגם לא הכחיש כי מסעדתו איננה כשרה. בעבר הוא נתפס כאשר קנה עופות מהנכרים ורצה להמליחם ב"הכשרה" עם "משגיחה" נכרית. ה"רב" שלו הוא אברהם ארנפלד שהפך לרפורמי לכל דבר לאחר שקהילות בוקרשט ואורדיה סילקוהו משנתפס בקלקלתו, ואפילו הקהילות הקלות הללו טענו כי מדובר במתחזה לדתי. ארנפלד הוא חברם של הגנגסטרים של משפחת שלזינגר מלונדון שבעבר ניסו להונות הרב יוסף בנימין הלוי וואזנר, רבם של חסידי סאטמר בלונדון, ולהציג את מסעדתו באורדיה דאז כ"כשרה" ואותו כ"רב אורתודוכסי". לפני כעשור לערך השתמשו בארנפלד זה גם ברוך טטילבאום והכשר ה"וולווע", ל"השגחה" על מצות עבודת היד שהכינו ברומניה והסתבר שכל כולן היה פסול וטרף. ברוך טיטלבאום הציג את ארנפלד כ"היימשע יונגלאד", עד שכותב שורות אלה הביא את תמונתו של ארנפלד צופה במופע תועבה בבית הכנסת הגדול בבוקרשט, בחג הפורים של אותה שנה!