ב. בסוף תפילת מנחה של שבת לאחר "עלינו לשבח" טוב לומר מזמור "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה" והוא סגולה לפרנסה, וזו השעה ששערי שמים פתוחים.
ג. בסעודה שלישית ישתדל לישב בחדר לא מואר הרבה, אלא קצת חשוך לרמז שסומכים על האור הגדול המואר משמים בזמן סעודה שלישית.
ד. יקפיד לאכול דגים בסעודה שלישית, שמתקן נשמות הצדיקים.
ה. יקפיד לברך בורא פרי הגפן בסעודה שלישית, אפילו שאין בה קידוש.
ו. לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת קודש, יאמר האלפא ביתא.
ז. מנהגנו לומר "יראו עינינו" בימות החול בלחש, ובמוצ"ש אומרים אותו כל הקהל בנעימה, וכן נהגו רוב הפוסקים שהיו בכל הדורות במרוקו. (בשם מור אבי שיחי').
ח. בתפילת ערבית של מוצ"ש אחר המילים "ומעשה ידנו כוננהו" יכוין במחשבתו להתפלל להקב"ה, שאם חטאנו וגרמנו בעוונותינו ומעשינו הרעים לסלק אור הקדושה הנמשכת עלינו ע"י מעשים הטובים, הננו מודים ועוזבים. ואתה הא-ל ברחמיך הרבים תשוב ותכונן ותתקן אותם המעשים הטובים שעשינו, ותחזור להמשיך עלינו אור אותה קדושה שנסתלקה מעלינו לכונן לבנו לעבדך לאהבה.
ט. קודם "עלינו לשבח" יכוין לעשות חומה ואור מקיף לכל השפע שבאים לכל העולמות, כדי שלא ינקו החיצוניים.
י. שולחן שבת יהיה ערוך, או על כל פנים עם מפה, עד לאחר ההבדלה.
יא. ישתדל לקנות מכספו היין שמבדילים בו בבית הכנסת, ענין גדול יש בדבר.
יב. יבדיל על כוס של זכוכית.
יג. בכוס של הבדלה לא יטיל מים בשום אופן
יד. כשמברך על הבשמים יעביר כוס ההבדלה לשמאלו, ואת הבשמים לימינו, וכן גם כשמברך על האש.
טו. יריח הבשמים ג' פעמים, ויכוין בנפשו פעם ראשונה נגד "נפש", שניה נגד "רוח", שלישית כנגד "נשמה". ויכוין שתישאר אצלו מעט מן הרושם של הנשמה היתירה.
טז. הטור (או"ח רצ"ה) מביא, רגילים להזכיר אליהו הנביא במוצאי שבת, ופירש בשם בעל המנהיג את הטעם לזה, לפי שהוא עתיד לבשר את הגאולה. ואיתא (עירובין מג:) מובטח להם לישראל, שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, ועל כן אנו מתפללים, כיוון שעבר השבת ויכול לבוא, שיבוא ויבשרנו.
יאמר ק"ל פעמים:
אליהו הנביא זכור לטוב:
יז. לאחר ההבדלה ילמד מתנא דבי אליהו.
יח. נהגו לסיים הזוהר הקדוש בכל שבוע, ברוב עם הדרת מלך.
יט. השולחן ערוך (או"ח סי' ש) קובע הלכה וז"ל, לעולם יסדר שולחנו במוצאי שבת כדי ללוות את השבת אפילו אינו צריך אלא כזית ע"כ. והנה, מרן הבית יוסף מקדיש להלכה זאת סימן שלם לעורר ולחזק עניין מצוות סעודת מלוה מלכה.
כ. מסופר על הגר"א שהיה חולה והיה מקיא, ולא אכל סעודה רביעית, התעורר באמצע הלילה וביקש מבני ביתו לבדוק שעוד לילה, וביקש שיפוררו לו אוכל ויאכילוהו בכח בכדי שלא יבטל סעודה רביעית.
כא. בסעודה רביעית ישים שני כיכרות לחם על השולחן, אבל ירים אחת כשיברך המוציא לחם.
כב. יאכל מאכל שתאב אליו ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.