חשיפת סוד הדעת - חלק א'

שאלתם פעם את עצמכם, מדוע דווקא מתוך ציבור יקר כמו הציבור החרדי, יוצאים אנשים שפלים ומכוערים כל כך? הרי למרות כל החשיפות שיש כאן באתר, אנחנו החיים בתוך הציבור הזה, ויודעים כמה טוב יש בו – כמה בעלי חסד, רחמנים ביישנים וגומלי חסדים יש בציבור החרדי. אם כן איך זה שמתוך ציבור כל כך טוב, יוצא רע גמור כזה? סוטים ועסקנים אכזריים ורודפי בצע, שממעשיהם ניכר שלא רק שאין הם מאמינים באלוקים, אלא מאמינים הם באמונה שלמה שאין אלוקים – גרועים הם מן החילונים. התשובה היא פשוטה. דווקא משום שבציבור החרדי, התמימות נפוצה, ורגילים לתת אימון, וכאשר אתה רוצה לחשוף בעיה, מיד קמים כל מיני שוטים ואומרים לך שזה לשון הרע ורכילות, דווקא משום כל אלה, השחיתות מרקיעה שחקים. מדוע? משום שבמקום שאין מודעות, ואין חשיפה ואין שקיפות, שם יש חופש פעולה גמור לפושעים, זוהי בדיוק קרקע הגידול הכי טובה לפושעים. הפושעים והמושחתים הם כמו ערפדים – מוצצים הם את דמו של הזולת בחשיכה. אך מרגע שמישהו מדליק את האור, ומעשיהם מתגלים ומתבררים לעין כל, אין הם יכולים להמשיך במעשיהם הרעים.

אך אל לכם לחשוב שזה נכון רק בנוגע לציבור הרחב, שאינו מודע למעשיהם של המושחתים, ומשום כך לא יודע להזהר מהם, ולבער את הרע מקרבו, במקרים רבים אף הרשע עצמו אינו מודע למעשיו. הוא מביא כל מיני הצדקות, לפעמים אפילו הלכתיות, על מנת להצדיק את מה שהוא עשה. נמצא אם כן, ששורש כל הרעות הוא העדר המודעות. כאשר אדם אינו מוכן באמת לפקוח עיניים, ולפקח על מעשיו, אלא פועל מתוך הרגל ומגיב לגירויים באופן אוטומטי, מתוך דחף של תאווה ובבלי דעת, ומחפש הצדקה למעשיו רק בדיעבד, אין פלא שהמידות הרעות שלו משתוללות ללא רסן.

אם נלמד את הדברים שאמר הבעל שם טוב במקורם, כפי שהם נלקטים מדברי תלמידיו בדור הראשון שקבלו מכלי ראשון, הרי שזהו המסר העקרי בדברים: עשה את כל מעשיך בדעת, אל תפעל מתוך הסח הדעת. הדוגמא היותר ברורה היא התפילה, אם אתה מתפלל מתוך הסח הדעת, הרי שתפלתך היא ככלי ריק. כך מובא בספר "בעל שם טוב על התורה", בעמוד התפילה: "... ולזה צריך דעת רחבה וכוונה גדולה שיהיה פיו ולבו ומחשבתו בהסכמה אחת שוין כנודע, מה שאין כן אם מתפלל בקביעות כמו תמול שלשום, ולשונו רגיל לדבר, והראש כורע במודים מעצמו ולבו בל עמו וכמו שכתבו תוספות (ר"ה טז, ב ד"ה ועיון) בשם ירושלמי – מחזיקינא טיבותא לרישא דכשהגיע למודים כורע מעצמו."

פיו וליבו ומחשבתו צריכים להיות בהסכמה אחת! לא שהפה ידבר דבר אחד, ותשומת הלב הולכת לדבר אחר, והראש מחשב בדבר שלישי. כאשר פיו וליבו ומחשבתו עוסקים בדבר אחד, אז האדם נמצא במצב של דעת, או בשפה של ימינו, הוא נמצא במצב של מודעות. עוד אמר הבעל שם טוב שגלות השכינה הוא שמחשבה זרה רוכבת על הדיבור. (דודאים בשדה פרשת וירא), ועיקר כוונתו לדיבור התפילה שמחשבה זרה מסיחה את לב האדם מלהתכוון בתפילתו.

אך אם נדמה לכם שרק התפילה צריכה להעשות בדעת, או שרק הדיבור צריך להעשות בדעת, או גם רק מעשה המצוות צריך להעשות בדעת, הרי שאתם טועים. כל דבר שהאדם פועל הוא צריך לפעול בדעת. כל פעולה שאדם עושה מתוך הסח-הדעת, הפעולה זאת נעשית מרכבה לשטן, כך אומר הבעל שם טוב (צוואת הריב"ש ד"ה ע"א): "אם אדם מתפלל ויש לו מחשבה אחרת אזי הקליפה רוכבת על הדיבור, כי מחשבה רוכבת על הדיבור, וזהו לסוסתי ברכבי פרעה, סוסים נקראים דיבורים, וכשפרעה, היינו מחשבה זרה, רוכב עליו, אזי דמיתיך רעיתי – יותר טוב אילו שותק, אבל דבר היוצא מלב נכנס ללב, פירוש בלב העליון על ידי ההבל כנודע". עוד בעניין זה מובא בליקוטים יקרים ד"ה ע"ד: "ענין הייחוד הוא שלא להפריד השכל מן הדיבורים – שלא לערב רע בטוב, וזהו עץ הדעת טוב ורע, וזהו שפחה כי תירש גבירתה וכו', וכענין מים עליונים".

אומנם, כאן אומר זאת הבעל שם טוב ביחס לתורה ותפילה שצריכות הן להעשות בדעת, אבל אם מתבוננים בכללות דבריו, כפי שהן מובאים בספרי תלמידיו, רואים שהדעת היא היסוד לתיקון כל הפעולות שאדם עושה, ולא רק התפילה. וכך מובא בהקדמה לספר בעל שם טוב על התורה, עמוד ב': "והנה ידוע מאגרת הבעל שם טוב, שנדפס בסוף ספר בן פורת יוסף, והועתק לקמן פרשת נח בהגה י"ג, ששאל הבעש"ט את משיח אימת אתי מר, והשיב לו, בזאת תדע בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם הם לעשות ייחודים ועליות  כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה, עד דברי משיח צדקנו, ונראה שרמז לו במה שאמר לו בזאת תדע, אל עניין הדע"ת, כי תדע הוא אותיות דעת, וזהו שורש הגאולה העתידה, שזה יהיה כשיתפרסם לימודך, מה שאתה מלמד אותם לכוון הדעת בכל הדרכים והפעולות, וזה עיקר שורש הייחודים והעליות, שיתעלה כל דבר גשמיי שבפעולת האדם – המחשבה עם המעשה, כמבואר לקמן סוף פרשת בראשית בארוכה, שזהו ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו שמקשר אנ"י עם אי"ן, שעל ידי זה מבטל כל גזירות קשות ורעות ונעשה הכל טוב."

אפילו את המחשבות שאדם חושב, צריך הוא לחשוב מתוך מודעות. אדם צריך להשגיח ולהתבונן על מה הוא חושב,  ולמה שהוא חושב את מה שהוא חושב, וזה החלק היותר קשה בעבודה הזאת – להיות מודע למחשבות בזמן שהן מתרקמות בתוך הראש. לא לחשוב סתם, באופן אוטומטי. לא לחשוב את מה שלא צריך. כגון מחשבות דאגה על העתיד – הדאגה אינה עוזרת רק מצערת, או מחשבות צער על מה שקרה בעבר – את העבר לא ניתן לשנות. לא לחשוב פלוני פגע בי ועשה לי כך וכך – זה רק יגרום לך לרצון לנקום בו. אז במקום לטרוח לרקום מזימת-נקם, נקה את המחשבה מהראש, ונפתרה הבעיה. רוב הצער שיש לנו בחיים, איננו כאב אמיתי, אלא מחשבות שנשארו לנו מטראומה שעברנו, וכעת הן לא נותנות לנו מנוחה ומצערות אותנו, למרות שהכאב שהיה כבר עבר מזמן. אנחנו גם צריכים להשגיח על דפוסי החשיבה שלנו. דפוסי החשיבה שלנו הם אלה שקובעים בסופו של יום, את המסקנות שאנחנו מסיקים. אם דפוסי החשיבה שלנו מעוותים, אנחנו עשויים לפתח אובססיות וחרדות מפני דברים שכלל לא קיימים במציאות, או לקבל החלטות לא נכונות ולהיכשל.

נקח לדוגמא אדם שהחליט להתאבד למרות שהוא בריא לחלוטין, נניח שהוא הפסיד את כל נכסיו בבורסה, ונשאר חסר כל, ועל כן הוא רוצה לקפוץ מן הגג. והרי לא חסר לו כלום, כל אבריו תקינים, מדוע שירצה להתאבד? צא אל הגינה, תקנה לך משהו לאכול, תהנה מהחיים – מהשמש הזורחת, מהשמים הכחולים ומציוץ הציפורים – מה פתאום להתאבד? מה מעכיר לו את מצב הרוח? – המחשבות! הוא חושב על מה שהיה לו, ומה שאבד לו, וזה מה שגורם לו לקוץ בחייו. אילו ידע להשקיט את המחשבה, היו חייו חוזרים למסלולם.

קראתי פעם סיפור, על אישה ששנאה את בעלה שנאה גדולה, היא האשימה אותו על ששלח את בנה יחידה, להסיע את חמיה וחמותה לשדה התעופה, ובדרך הייתה תאונה וכעת מת לה בנה היחיד. התגלגלו הדברים לידי כך שהיא החלה בתהליך של גירושין, ומרוב שנאתה אף שכרה רוצח שכיר על מנת לרצוח את בעלה. והנה היא יוצאת לרחוב, ושודדים פוגעים בה. היא חטפה מכה חזקה בראש, וכל הזיכרון שלה נמחק. כעת היא צריכה להכיר את הכל מחדש, בלי הזיכרון הרע מן העבר. בבית החולים מספרים לה שהיא נקראת בשם כזה וכזה, והנה בעלה בא לבקר אותה. פתאום בעלה נראה לה אדם מאוד נחמד, והיא שמחה בחלקה, והבעל מצידו, שומר על שקט. הוא לא מספר לה שהם היו בתהליך של גירושין, משום שזו ההזדמנות להתחיל מחדש. אם כן מה הייתה הבעיה? שום דבר, רק צריך היה למחוק את ה"הארד דיסק" והכל טוב. מחשבות על העבר הן שגרמו לכל הבעיה.

כותב הרב תולדות יעקב יוסף בשם הבעל שם טוב ז"ל בענין הכתוב "בכחך עשה" שזהו יחוד קב"ה ושכינתיה, כלומר לייחד המחשבה עם המעשה. אם כן זוהי עבודת הייחודים שעליה מאריך בדבריו הבעש"ט. לא לתת למחשבות לשוטט במקום אחד, ולמעשה להיות במקום אחר, שזה מסיח את הדעת, אלא לעשות הכל בדעת, מתוך שימת לב למה שעושים. שכל אברי העשיה של האדם, יהיו מכוונים על דבר אחד – אל המקום שאליו פונה תשומת הלב.

איך מגיעים לזה? לומדים להשקיט את המחשבה. אם תלמד לשלוט בפעילות המחשבה, כל מעשיך יהיו בדעת, כי כל מעשה או דיבור מתחיל במחשבה. אבל על כך עוד נדבר בהמשך. 

פלוני אלמוני החפץ בעילום שמו מחמת בעלי הזרוע