רב ראשי שאינו יודע ללמוד, או שמסלף דברי זולתו?

מאת הרב חיים אמסלם

ידועה דעת מרן הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ״ל מי שהיה הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל והראשון לציון והסמכות הספרדית התורנית העליונה בזמנו, להקל מאוד בעניני גיור כך רואים בכל תשובותיו בספריו משפטי עוזיאל ופסקי עוזיאל, וכמובא בספר ״ולא ידח ממנו נידח״.

כמובן יש החולקים על דבריו זכותם, וכמו בכל דבר הלכה יש מקלים ויש מחמירים כל אחד ואחד מביא ראיות לשיטותיו כדרכה של תורה.

אציין את הקטע הבא לדוגמא: שו״ת משפטי עוזיאל ח״ז סימן כ עמוד צ״ג בקטע המתחיל מכל האמור....

...מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצוות מעכב את הגרות אפילו לכתחילה.

ושוב במסקנתו... מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר   ו מ צ ו ה   לקבל גרים וגיורות אע״פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות.

אין זו דעת יחיד אלא רבים וטובים עשו כמוהו בפועל וכגון הגרע״י בעצמו כשהאח הגדול לא ראה אותו הוא גייר גם כאלה שהיה ברור בדיוק למה הם מתגיירים ושהם לא יקיימו מצוות [עזבו אתכם מהסילופים שבניו מספרים, כי לא נוח להם פשוט שהאמת תתגלה, והיא מתגלה].

ולמה אני כותב כל זאת מפני שלאחרונה יצא ספר ליקוט ענינים בעניני גיור שהתהדר בהסכמת הרה״ר לישראל הרב יצחק יוסף.

ושם בהתייחס לדעת הרב עוזיאל כתב בזו הלשון:

ומה שנתלה [בספר זרע ישראל] בדברי הראשון לציון הגרב״צ עוזיאל זצ״ל, במ״ש בספרו משפטי עוזיאל, גם זה סילוף גמור. שהרי במשפטי עוזיאל [ח״ב יו״ד עמוד רה] הביא דברי הרמב״ם, שסוף הגרים לחזור לסורם. ולכן אמרו קשים גרים לישראל כספחת. וע״ז הוא כותב, שאם בא לפנינו ומקבל מצוות, ומתגייר כדת, אף שרוב הגרים חוזרים לסורם, יש לקבלו לגיור. והיינו שבשעה שהוא מתגייר, אין לנו אומדנא דמוכח שיחלל שבת וכדו׳. ובא להתגייר סתם. ואומר בפנינו שהוא מקבל מצוות, אף שאני יודע שרוב הגרים בסופו של דבר אינם עומדים בזה, עכ״ז יש לגיירם. אבל לא כתוב במשפטי עוזיאל, שיש לגייר גר כזה, גם כשאני בטוח, ויש לי אומדנא דמוכח שיחלל שבת, ורק אומר שמקבל מצוות מהשפה ולחוץ, ואדרבה עי״ש במשפטי עוזיאל שחזר כמה פעמים על כך שצריך לקבל מצוות, ואם אומר על מצוה אחת מדרבנן שאינו רוצה לקבל אסור לקבלו, כמבואר בש״ס.עד כאן דברי ״הרה״ר לישראל״!

בבמה אחרת בקרוב אשיב על כל דברי ההסכמה הנ״ל אשר כולה בנויה על חוסר עיון והבנה לעומקה של הלכה, אבל לפלא איך רב ראשי כותב דברים מבלי לפתוח ולבדוק, הלא אני ציינתי בכל מקום מראה מקום וסימן, ובספר ״מקור ישראל״ צילמתי את כל תשובות הרבנים והמקורות, מדוע עשיתי זאת? כי ידעתי שעוד יבואו סלפנים ויסלפו ויאמרו שאני סילפתי, ובכל זאת זה לא מנע ממנו לכתוב בבוטות לשונות שמקומם לא יכירם בין חכמים אשר דבריהם בנחת נשמעים: ״הבל יפצה פיהו״ ״זה סילוף גמור״ וכיוצא מפניני לשונו הידועה, וכי חושב לו הכותב כי עיניהם של הלומדים טרוטות הן? או אולי כולם יאמינו למה שכותב בלי לבדוק אחריו? ואולי זו דרך להעתיק דברי הזולת לסלפם...

כל דבריו באותה ההסכמה בנויים על חוסר עיון אמיתי ומעמיק בסוגיא ורק באיסוף ובליקוט דעות המחמירים, ועיין ועיין  [וגבותם מלאות עיניים] ובגלל זה בדיוק נועד ספר ״זרע ישראל״ למוטט את התיזה המחמירה, אי פתיחת ספר בטרם עיון, או הטעיה בהלכה הם דברים חמורים ביותר, זכותו של תלמיד חכם להקל או להחמיר על פי ראיות אבל אסור לו לעוות ולסלף דברי זולתו כדי להשיג מטרתו. ודי בזה.