רבי חבד[בהתוועדות אדר"ח מרחשון ש.ז. רמז כ"ק אד"ש שישרקו. תמונת כ"ק אד"ש מרמז
באצבעות ידיו הק'שישרקו התפרסמה בעיתון "דער אַלגעמיינער
זשורנאַל". כו"כ, כולל מאנ"ש, לא ראו בעין יפה פרסום התמונה
בעיתון, ואכן, זמן קצר לאחר פרסום התמונה, התפרסם במדור "מכתבים
למערכת"שבעיתון הנ"ל מכתב של א' מאנ"ש אודות אי שביעות רצונם של אנ"ש
מפרסום התמונה. כעבור כמה שבועות התפרסם מכתב ממישהו בו הוא מצטט את דברי
הרמב"ם סוף הל' לולב. ועל זה נסובים הדברים דלהלן] בקשר לסיפור של
ה"שריקה", הנה "מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו"...:בנוגע לאלו "המתכבדים בקלון
חבירו" וציפו ל"כשלון" – לא מדברים... אבל אלו שלא מחפשים "קלון חבירו"ועוד
צועקים שמוכנים למסור נפשם וכו' וכו' – היתכן שלא הי' להם
ה"מסירת-נפש" להתייגע במוחם אולי ימצאו לזה מקור בתורה... וזהו מפני
שהראש "ליגט אין קאַלאָשן...". הרי [נוסף לזה שאפי' גדולי ישראל
בהיותם "בשר-דם" נכשלים לפעמים ואי"ז נחשב"פגיעה בכבוד" – ] יש לזה
מקור בתנ"ך, סוגיא מפורשת בגמ' חולין (אבל באגדתא...), וגם פס"ד
ברמב"ם בסוף הל' לולב (שא"ז כן לומדים כולם)שכאשר מדובר בנוגע לשמחה של
מצוה (כמו בנדו"ד) הנה דוד המלך הי' "מפזז ומכרכר בכל עוז"ומפורש בפסוק שזה
הי' כ"אחד הריקים", ולא התבייש בזה ואדרבה – אמר "עמם אכבדה"!
[המשך יבוא מחר בעז"ה]
משיחת פורים ה'תשל"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.