כ' באדר יום של ניסים

יום זה, יום מיוחד אשר נעשה בו אחד הניסים הגדולים והחשובים, אשר היו בעם ישראל.
והנה, מצווה וסגולה לדבר בעניין הנס הזה, ביום הזה, וללמוד את סיפור הנס.

דבר תורה מיוחד  אשר קידש כבוד האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ליום ד' כ' באדר התשע"ו 

יום זה, יום מיוחד אשר נעשה בו אחד הניסים הגדולים והחשובים, אשר היו בעם ישראל.
והנה, מצווה וסגולה לדבר בעניין הנס הזה, ביום הזה, וללמוד את סיפור הנס, המובא במגילת תענית (פרק 12 אדר דף ע״ח). הנה מובא המעשה, בחוני המעגל, אשר ביום זה, 20 בחודש אדר, לא ירדו גשמים לעם ישראל ושנה זו הייתה השנה השלישית ברציפות, שלא ירד גשם, והתפללו על הגשמים, ובכל אופן, הקב״ה לא פתח את ארובות השמים.
וכיוון שראו, שהגיע חודש אדר ולא ירדו גשמים, הלכו אצל חוני המעגל ואמרו לו שיתפלל שירדו גשמים, אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. התפלל ולא ירד גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק המביא שנאמר ( חבקוק ב, א׳): ״על משמרתי אעמודה ואתייצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי אמר ריבונו של עולם במיך שמו פניהם עליי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך״
התחילו הגשמים יורדים טיפין טיפין וכו׳.
המשיך והתפלל שירדו גשמים חזקים יותר, התחילו לרדת גשמים, כמלוא פי חבית. ושיערו חכמים שכל טיפה, הייתה בגודל של לוג.
באו בני ישראל לחוני המעגל ואמרו לו, גשמים אלה יחריבו את העולם, אמר חוני המעגל: ריבונו של עולם לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה.
מרוב הגשמים שירדו, עלו ישראל מירושלים להר הבית.
אמרו בני ישראל לחוני, כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך תתפלל עליהם שלא ירדו וילכו להם. אמר להם: אין מתפללים על רוב הטובה אלא לכו והביאו לי פר הודיה.
הלכו והביאו לו פר הודיה, סמך שתי ידיו עליו והתפלל ואמר: ריבונו של עולם ראה עמל ישראל אשר הוצאת בכוחך הגדול ובזרוע הנטויה שאין יכולים לעמוד, לא ברוב כעסך ולא ברוב טובך. כעסת עליהם - אין יכולים לעמוד, השפעת עליהם טובך- אין יכולים לעמוד. יהי רצון מלפניך שתהיה רוח. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, זרחה החמה וכו׳.
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני המעגל אתה, גוזר אני עליך נידוי וכו׳.

וצריכים להבין דבר של פלא, כשחוני המעגל התחיל את דבריו, לבקש מהקב״ה גשם, מתחיל ואומר: ״ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עליי, שאני כבן בית לפניך״
ומתי ששמעון בן שטח שולח את דבריו לחוני המעגל כותב לו: מה יעשה שאתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו.
מדוע חוני המעגל קורא לעצמו ״בן בית״ ושמעון בן שטח קורא לו ״כבן״?
אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, אנחנו אומרים בתפילה בשבת: ״ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו״ וצריך להבין, מהי המתנה שמשה רבנו צריך לשמוח, שעליה אנחנו אומרים ״ישמח משה במתנת חלקו?
ועוד, מהו העניין, ״כעבד נאמן קראת לו״?
ואפשר לבאר ולומר, הגמרא בתענית, מספרת שבנו של רבי יוחנן חלה, התפלל רבי יוחנן ולא נענה. תלמידו של רבי יוחנן, רבי חנינא בן דוסא, היה אצלו, ביקשה אשתו של רבי יוחנן שיבקש מרבי בן דוסא שיתפלל על הבן החולה.
עמד רבי חנינא והתפלל, ומיד הבן הבריא. אמרה אשתו של רבי יוחנן: וכי תלמידך רבי חנינא גדול ממך? אמר אני כשר לפני מלך, והוא כעבד לפני מלך.
שר, לא יכול להיכנס מתי שרוצה למלך לארמון, יש זמנים שהדלת פתוחה בפניו, ויש זמנים שלא, אבל העבד, בכל זמן שרוצה נכנס, לנקות, לסדר, לכן, תפילתי לא התקבלה, כי אני כשר, אבל רבי חנינא בן דוסא, שהוא כעבד, תפילתו התקבלה, שכן שערי שמים פתוחים בעברו, בכל עת ובכל זמן, וזה העניין של ״ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו״.
משה רבנו, במעמד הר סיני, היה כשר בפני מלכו של העולם, ״משה ידבר ואלוקים יענהו בקול״ - השגה שלא נאמרה על אף ילוד אישה. אבל אחרי כן, היו זמנים שעם ישראל עשו את הרע בפני ה׳ והיה הסתר פנים של הקב״ה על עם ישראל, ובזמנים כאלה, הדלתות סגורות בפני משה, ואז צריכים את הדרגה של עבד, שנכנס בכל עת ובכל זמן לפני אדוניו, וזוהי המתנה שזכה משה רבנו, לעוד בחינה של ״עבד נאמן קראת לו״. וזוהי השמחה של משה רבנו, שזכה להיות גם כשר, וגם כעבד לפני הקב״ה.
עבד, לשעות ולזמנים הקשים, שיש הסתר פנים ומידת הדין.

ועל פי זה, אפשר לבאר לעניינינו, מתי שיש עצירת גשמים, מסמן הדבר, על חרון אף וכעס של הקב״ה. ובשעות של חרום אף וכעס של הקב״ה והסתר פנים, לשר אין כניסה בפני המלך, ואפילו לבני ביתו של המלך אין כניסה, ורק לעבדים יש כניסה. וזה מה שאמר חוני המעגל בתפילתו:
ריבונו של עולם בניך ( כמה שיהיו קרובים הבנים למלך, אבל בשעת כעס הדלת סגורה בפניהם) שמו פניהם עליי, שאני כבן בית לפניך. ומהו בן בית? עבד שנכנס לתקן, לסדר.
וזה הכח של חוני המעגל, להיכנס בזמן הזה.
אך לחוני המעגל יש עוד בחינה, כמו בחינתו של משה רבנו, שזוהי בחינה שהקב״ה נותן, בכל דור, לגדולי עם ישראל.
משה שפירקא אמר: ״כוחו של משה נמצאים בכל דור ודור״
וזהו שאומר שמעון בן שטח לחוני המעגל: מה אעשה שאתה מתחטא על המקום כבן המתחטא לפני אביו ועושה רצונו״
וזוהי המעלה הגדולה של מנהיגי עם ישראל, שזכו להיות ״אם כבנים אם כעבדים״.
יהי רצון שביום קדוש זה, הקב״ה ישרה שכינתו עלינו, שהברכה תחול במעשה ידינו ונזכה לשובע שמחות וכל הטוב.

🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹

עוד אפשר לבאר ולומר בעניין זה, שחוני המעגל אמר לבני ישראל, כשביקשו ממנו להתפלל שיפסיק הגשם: אין מתפללים על רוב הטובה אלא לכו והביאו לי פר הודיות.
הלכו והביאו לו פר הודיות, סמך שתי ידיו עליו וכו׳. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וכו׳.

והנה קשה, מדוע ביקש פר הודיות? מדוע לא עמד והתפלל שיעצר הגשם?
אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, כאשר נותנים לאדם מתנה, לא מכובד להגיד לנותן ׳אל תיתן׳ כי אם יבוא זמן ועוד פעם יצטרך משהו מהנותן, מאבדים את הכח לבקש פעם שניה, אבל יש דרך אחרת לעצור את הנתינה; כאשר אדם אומר ׳תודה יש לי׳ - ה׳תודה יש לי׳ - עוצרת את הברכה, וכך מצאנו בלאה אימנו: ״ותאמר לאה הפעם אודה את ה׳ ותעצור מלדת״, ברגע שאמרה אני מודה לה׳, שם הסתיים הכח שלה ללדת עוד ילדים.
ומדבר זה, ילמד האדם, שכשואלים אותו, או מבקש על הפרנסה ועל כל עניין, תמיד יאמר ׳טוב אבל ה׳ יעזור עוד׳, כדי שהברכה תמשיך, אם מודה ואומר טוב ושותק, שם נעצרת הברכה.

וזה מה שעשה חוני המעגל, לא עמד וביקש מהקב״ה לעצור את הגשם, כי אז אם יצטרכו גשמי ברכה, בזמן אחר, סוגרים את הדלת לזמן אחר. אבל אם מודים, הודייה לה׳, בצורה מכובדת, הגשם נעצר.

🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹

צריכים להבין את כל העניין מדוע ירד טיפות ואחרי כן, ירד כלוג של מים, כגודל של חבית גשם? מדוע לא ירד כמו שצריך מלכתחילה, אלא היה צריך את כל הדברים הקיצוניים האלה בירידת הגשם?
אלא, אפשר לבאר ולומר, חז״ל אומרים לנו ״ברכת ה׳ היא תעשיר ולא תוסיף לנו עצב עימה״
הקב״ה בורא נפשות רבות וחסרונן, לאחד נותן דבר, לשני מחסיר דבר, וגם אצל האדם, יש לו דברים שיש לו יותר ויש דברים שיש לו פחות, ודבר בא על חשבון דבר אחר.
החיים בנויים על איזונים, וברגע שמוסיפים לאדם דבר, מדבר מסוים, צריכים להפחית ממנו, מדבר אחר.
למי שיש לו בית, חסר פרנסה, או חסר בריאות, ואת האיזונים האלה, הקב״ה נותן לאדם עפ״י כוחו. כאשר אדם לוחץ את הקב״ה על דבר מסוים, הקב״ה נותן לו מה שרוצה, אבל מפחית ממנו בדבר אחר. אבל אם התפילה היא לא בלחץ על הקב״ה, אז הקב״ה נותן לו, מבלי להוריד ממנו דבר אחר, וזה דקדוק הפסוק: ״ברכת ה׳״ - כאשר הברכה באה מה׳ ״היא תעשיר״ - היא ממלאת משאלות ליבו של האדם ״ולא תוסיף עצב עימה״ - לא מורידה מדבר אחר.

וזה היה העניין עם חוני המעגל, היה שנות בצורת והבקשה של חוני המעגל חריגה, ללחוץ את הקב״ה, אז אין מציאות שהיא לא תבוא על חשבון דבר אחר - ולכן הגשם היה גשם שיכול להחריב את העולם ולא מברכת ה׳.

🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹🔹

״צאו והכניסו תנורי פסחים״
ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול, ישנם שתי דרכים של אמונה בהקב״ה:
אמונה אחת, שהוא מאמין בהקב״ה, אבל מחכה, אולי יקרה, אולי לא יקרה. האמונה הפנימית חזקה, אבל תמיד נשאר אצלו מחשבה, שמא לא יהיה עכשיו.
כח האמונה השני, הוא כח גדול ביותר, כח שאדם בטוח שהדבר יקרה והבטחון שלו, בטחון שלם במה שאמר הקב״ה.
מצאנו דבר זה בבתו של רבי חנינא בן דוסא, כאשר הייתה מדליקה תנור לאפות לחם לשבת, מבלי שהיה לה קמח להכין לחם, אלא רק הייתה מדליקה את התנור, כדי שהשכנים יראו שהתנור עובד ודולק.
הגמרא מספרת, שכאשר השכנה רבה איתה, צעקה לה: התנור שלך עובד לשווא לחם אין לך בו. והגמרא מספרת שבתו של רבי חנינא בן דוסא אמרה לה להיכנס לבית ולראות שיש בו לחם, כאשר, באמת, אין. והבת, הכניסה אותה לביתה ונכנסה ישירות לחדר ולא לתנור. ומובא בבן איש חי, שהיה כמעין פגם באמונה שלה, שלא עמדה ללכת איתה לתנור.
לכן, אדם צריך לעבוד ולהתחזק באמונה ולהגיע לדרגה ״והם הרואים את הקולות״ וזה מה שחוני המעגל אומר לאנשים, שמבקשים ממנו גשם: אם אתם רוצים שיעשה נס והגשם ירד, אתם צריכים להאמין אמונה מוחלטת ולהכניס את התנורים, שזה בדרגה הגבוה ביותר, משום שבטוחים שירד גשם.