זילות השואה

הרב אליהו קאופמן

יריית ביב השופכין של עופר כסיף – מאוניברסיטת י"ם, אל עבר איילת שקד, שרת המשפטים, שוב מעלה את התחושה המכאיבה והקשה על אלה שהשואה היא כלי ניגוח פוליטי בידיהם ובפיותיהם, והם מזלזלים בערכה הכואב ובניצוליה. רק לפני מספר שנים חוקק חוק בהול שעימו עונשין רב ויד משפטית קשה כלפי מי שישתמש בסמלי הנאצים כנגד אחרים, או יכנה בשמות הנאצים יריבים כלשהם. אבל מסתבר שהחוק הזה יועד ומיועד נגד יהודים חרדים בלבד והוא חוקק לאחר לבוש הפסים של מפגיני ה"עדה החרדית" נגד המשטרה. את החוק הזה לא הפעילו בעבר נגד פר' ליבוביץ שכינה חיילים "יודו – נאצים" ואת החוק הזה לא מפעילים נגד אנשי ימין המכנים ערבים ואנשי שמאל בתארים נאצים ואת החוק הזה גם לא יפעילו נגד האיש שכל אוניברסיטה נורמאלית הייתה צריכה לסלקו: עופר כסיף, מאוניברסיטת י"ם.

     כאשר היריבים קוראים זה כנגד זה בכינויים ניאו נאצים הרי שהנפגעים האמיתיים הם קרבנות השואה וירידת המורא והמיוחדות של המושג "נאצי" כסמל של הנורא מכל שאול. מה שהתחולל במלחמת העולם השנייה – נגד העם היהודי, לא היה עוד קונפליקט פוליטי רגיל או אפילו איזה רצח של בני אדם בסערת מלחמה. זה היה רצח עם – שלא עולל גשמית ורוחנית רעה לרוצחיו אלא רק דאג לתועלתם, בידי מכונת אדם של האומה המפותחת ביותר באירופה. זה היה רצח לשם רצח שכותרתו "הכרת הרע". קרל מרכס, קרל זייס יינה, רוזה לוכסמבורג ועוד רבים אחרים הם שמות היהודים שצמחו ונולדו בגרמניה ולימים האדירו את שמה. ה"תודה" הגרמנית באה לימים במחנות ריכוז ובתאי גזים לבני עמם של אלה שתרמו לגרמניה בכל שטחי החיים. ב"תודה" הזו נרצו ונחנקו זקנים, נשים ואף טף אומלל וחסר ישע. את זה בישראל היו צריכים להדגיש תוך המנעות מהשוואת הזוועה הזו לעוד קונפליקט לאומי, דתי ועדתי. על כך היו צריכים להיות אחראים ארגוני הלוחמה בנאצים ובנין "יד ושם". אבל כנראה שהללו – מרוב העומס של גיוס הכספים שלהם, שכחו ודחקו את העניין הצידה כשכל פוליטיקאי מתחיל או איזה מרצה מתוסכל ורודף פירסום משתמשים בזכר השואה לשווא. ורק כאשר החרדים – אלה שמאוד דומים לתמונות של נטבחי השואה האומללים, אף הם חורגים מנורמה יקרה זו, אזי, אז פתאום מתעוררים כל הצבועים מימין ומשמאל וחפצים למצות עימם את הדין.

   ההתלהמות של המרצה ל"מדעי המדינה" מאונוברסיטת י"ם הגיעה לא במקרה גם כנגד אישה שברירית כאיילת שקד, שק חבטות נשי נוח לחבטה. בטוחני שאם צחי הנגבי או אריאל שרון – בימיו הלאומנים הגדולים, היו שרי המשפטים, הרי שהכסיף הזה לא היה מעיז לומר גם חצי מביב השופכין שהטיל על גב' שקד. זו בושה לאוניברסיטת י"ם שאיש כזה מלמד "מדע המדינה". גם אי הרצון של האוניברסיטה לעונשו מוכיח כי באוניברסיטה הזו יש קהות חושים ביחס לשואה וירידה לרמת אפס בהתיחסות להדר אקדמאי.

     אם באמת אותם אנשי ימין, בראשות רוה"מ בנימין נתניהו – שחוקקו רק לפני כמה שנים בלבד את "חוק השואה" נגד החרדים, כל כך רגישים לשואה, אזי, שימצו את החוק החדש עם הכסיף הזה, והרי משרד המשםטים בידם והנעלבת היא שרת המשפטים. אבל אני בטוח שזה לא יקרה כי אם יורשע כסיף בזילות השואה הרי שעשרות אנשי ימין, ממורי הדרך בליכוד, עלולים להיות מורשעים בזילות השוה כשיכנו בתוארי "נאצי" את אבו מאזן או את "שוברים שתיקה".

     את השתיקה הזו צריך לשבור כי נשבענו "לזכור ולא לשכוח".