בסיפור של יציאת מצרים [שבפ' בא] מצינו שהתורה מדגישה את רגע המדוייק, הן
בנוגע ביטול הגלות – "ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו'", והן ביציאה
ממצרים – "ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו'". וההוראה:יש לייקר כל רגע! גם
כשחושב שרגע זו הוא זמן הכי חשוך וקשה ואי"ז הזמן להתעסק עם החושך לבטל
המיצרים וגבולים של גלות, באה ההוראה ששבירת חושך הגלות והלילה במצרים
היתה דוקא בזמן הכי חשוך, וכיון שהודיעו לו ע"ז סימן שיש לו את
הכחות. ועד"ז לאידך – כשהוא שלם בתומ"צ ("בחצי היום"), וחושב בשביל מה
עליו להתייגע, ומספיק שיחזור על מה שלמד בבוקר או לעשות את המצוה שעשה
אתמול ובאותה התלהבות וכו' – באה ההוראה שגם "בחצי היום" צריך לצאת
ממצרים!
ב' חלקים משיחת י"א ניסן, ה'תשד"מ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.