הסיפור השבועי - מעשה שהיה - מזלו של אדם

הסיפור שלי אירע לפני כ-20 שנה, היו לי חמישה ילדים וקשיים גדולים בפרנסה. הקשיים הללו יצרו לחצים לא קטנים בבית, במיוחד עקב הוצאה רפואית כבדה של אחד הילדים. יום אחד עברתי ליד דוכן פיס, ומרוב ייאושי החלטתי לרכוש כרטיס הגרלה. ניגשתי לדוכן, לפני עמד איש לבוש בגדים מרופטים שנראה כקבצן ובגדיו הפיצו ריח אלכוהול, הוא ניהל ויכוח קולני עם בעל הדוכן.

באותה תקופה עבר הלוטו לשיטה ממוחשבת וכולם חשדו במפעל הפיס שמנפיק מספרים שלעולם לא יזכו. הקבצן אסף כמה פרוטות וניגש למוכר כדי לקנות כרטיס, המוכר מילא לו את הטופס באופן ממחושב והקבצן לא הסכים לקבלו:"אני רוצה להחליט לבד את המספרים" אמר.
הויכוח נמשך ונמשך ואני ביקשתי לסיימו מהר מחשש שאקבל דו"ח על חניית הרכב בצורה בולטת שהיא כפירצה הקוראת לשוטר.
אך המוכר לא הסכים לוותר: "הדפסתי את הכרטיס ואין לי עכשיו מה לעשות איתו, אתה תשלם לי" אמר אך הקבצן בשלו.
אז פני אלי המוכר: "אולי אתה קונה את הכרטיס במקומו?" הסתכלתי על שניהם ובהחלטה של רגע אמרתי: "בסדר, אקנה את הכרטיס" ובליבי חשבתי, אולי אשלב כאן מצוה עם השתדלות וזה יסייע לי, גם אם לא אזכה לפחות תשאר המצוה, וקניתי את הכרטיס.
השניים ברכו אותי בשלל ברכות ובעיקר שמחו שמצאו מתנדב שיקח את הכרטיס שאיש לא חפץ בו. לשמחתי הכרטיס שלי זכה, וזכיתי בסכום לא מבוטל ששינה את חיי הכלכליים.
למרות שזכיתי המשכתי לחיות ברמת חיים סבירה, במקביל השקעתי את הכסף בכמה אפיקים ותוך 5 שנים התבססתי והכפלתי את הסכום.
הרשיתי לעצמי לעבור לבית גדול יותר ורכשתי רכב טוב יותר.

כ-4 שנים אחר כך, כשנסעתי ברחוב נעצר ברמזור נשמעה דפיקה על חלון הרכב, עמד שם איש מאוד מוכר, היה זה הקבצן שהתחנן שאקנה את הכרטיס במקומו.
הוא פתח את הדלת והתיישב על המושב לצידי, ביקש שאעצור בצד ואמר: "ראיתי אותך מספר פעמים ואם לשפוט לפי המכונית אני מניח שהתעשרת, אתה לא חייב לומר לי איך אבל אם התעשרת מהכרטיס שלי אני חושב שמגיע לי משהו".
הבטתי בו ולא אמרתי דבר, "שתיקה כהודאה", אמר "כנראה לא טעיתי, אז אתה לא חושב שמגיע לי לפחות חלק?" אמר.
"קודם כל אני לא חושב שאני חייב לך משהו, אבל ליתר בטחון כיהודי שומר תורה ומצוות אשאל רב פוסק והוא יורה לי כיצד עלי לנהוג" השבתי.
הוא התרצה וירד מהרכב, נתתי לו שטר מכובד ושקעתי במחשבות.

פניתי למורה הוראה ידוע ושטחתי לפניו את כל הסיפור והוא סיפר לי סיפור משלו:
"מעשה בעיירה של פעם, לייבל השלימזל חסך פרוטה לפרוטה כדי לקנות כרטיס הגרלה, באותו הזמן בתו של צדיק העיירה ר' מאיר באה בברית האירוסין והוא התחייב לשלם כנדוניה סכום עתק שאין לו אפילו עשירית ממנו. אך רק מאיר לא דאג, הוא החליט לעשות השתדלות ולרכוש כרטיס הגרלה וכל העיירה התפללה שיזכה בפרס הראשון. לייבל הרהר לעצמו, אין לי סיכוי לזכות ולר' מאיר יש סיכויים גדולים בעיקר בזכות תפילותיהם של בני העיירה, אלך ואגנוב את מזלו וכך אזכה בפרס שנפשי נכספת.
לייבל רכש כרטיס הגרלה והמתין לשעת כושר, הוא הגיע לבית המדרש והמתין לרגע בו יתלה ר' מאיר את מעילו, אחר ניגש למעיל והוציא מהכיס הפנימי את כרטיס ההגרלה הנכסף והטמין במקומו את הכרטיס שקנה בעצמו והסתלק מהמקום מלא אושר ותקוה.
ביום ההגרלה עת עקב אחר ר' מאיר שמע לתדהמתו קולות צהלה, הכרטיס של ר' מאיר זכה בפרס הראשון... לייבל איבד את עשתונותיו, לאחר שהתאושש מעט החליט לתבוע את ר' מאיר לדין תורה שנידון אצל "האור שמח" הקדוש.
לאחר ששמע "האור שמח" את שני הצדדים פסק ואמר: "לא הכרטיס זוכה - האדם זוכה, לקב"ה דרכים שונות להיטיב או להרע עם בני האדם ואם הגיע ר' מאיר לזכות הוא ישלח לו שליחים כדי לספק לו את אותה זכיה" סיים הרב את סיפורו.

אח"כ פסק לי הרב כי ודאי וודאי שהזכיה שלי מפני שלא היתה כאן גניבה והכרטיס נדחה ע"י הקונה הראשון ובנוסף לכך "לא הכרטיס זוכה כי אם האדם זוכה".
החלטתי שלא לשוב לקבצן עם פסק ההלכה ובכל זאת כדי לפצותו נסעתי עם אחד מידידיי למקום מושבו הקבוע, ידידי יצא עם מעטפה מכובדת ומסר לו אותה כשהוא מודיע לו את הסכום שבחבילה ואת השימוש שהוא יכול לעשות בו כדי לחזור לחיים תקינים.
ראיתי את מבטו השמח של הקבצן ואת ידו שנופפה לנו לשלום וזה הרגיע אותי, ומאז לא פגשתי בו עוד.