"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא
יושב פתח האוהל כחום היום (חי,א).
אין
האדם זוכה להגלות אלוקית בבחינת "וירא אליו ה' " כי אם על ידי שיושב
וממתין ומתעכב אצל פתח אוהל הקדושה זמן רב. ואף על פי שבתוך כל כך עובר עליו מה
שעובר, וחמימות היום שהם כלל התאוות בוער אותו הרבה, אעפ"כ הוא אינו מניח את
מקומו חס ושלום רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים וזמנים רבים (רבי נתן,
עלים לתרופה מכתב כ"ח).
"אולי
יש חמישים צדיקים בתוך העיר" (יח, כד).
העין
הטובה של אברהם אבינו זה דבר שלא יתואר ולא ישוער. הוא מתפלל אפילו על אנשי סדום
שהיו רעים וחטאים, ומבקש מהקב"ה שימצא בהם מעט טוב, ואם אפילו יש רק עשרה
צדיקים בעיר, שיהיו הצדיקים האלה בחינת הנקודה הטובה של כל רשעי סדום, ובזכותם
יינצלו כל אנשי סדום. הוא רק שומע על השליחות של המלאך להפוך את סדום והוא מיד
נעמד ושופך לבו בתחנונים לפני בורא כל העולמים, מנסה ללמד כף זכות ולבטל את רוע
הגזירה.
נכון,
הכף זכות שניסה אברהם אבינו ללמד על אנשי סדום לא הועילה, כי אנשי סדום היו חטאים
כל כך גדולים שזה לא עזר. ואף על פי כן אברהם אבינו לא מתייאש וממשיך לנסות לדון
אותם לכף זכות. הוא את שלו עושה. והקב"ה יגמור כפי שצריך לגמור. מפה צריך
ללמוד שאדם, אסור לו להתייאש והוא תמיד צריך לחפש את הטוב בשני, לדון אותו לכף
זכות, לחפש בכל הכוח משהו טוב שיש אצלו, להתפלל עליו, לסנגר עליו, להמליץ טוב
עליו. זה מתחיל בסביבה הקרובה ביותר שלנו כי דווקא שם מתעוררים ויכוחים, ומחלוקות,
וכעסים ומתחים וצריך להסתכל הסתכלות חיובית על כולם, על בני זוג, וילדים, והורים,
ושאר בני משפחה, ושכנים, וידידים, על כולם. זה המסר של אברהם אבינו: גם אם מישהו
מתייחס אלינו בצורה פוגעת, להמשיך להסתכל עליו באופן חיובי, לא מייד להרחיק אותו,
לא מייד להתרחק ממנו, וגם אם לפעמים צריך בכל זאת להתרחק ממישהו, זה לא צריך לגרום
לנו לחשוב עליו רע, ולדבר עליו רע, להתרחק ממנו בלב, אדרבה, צריך לעורר רחמים
כלפיו, להתפלל עליו, לא להתייאש ולהמשיך לנסות למצוא בו כף זכות.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
להסתכל
בעיניים טובות זה קודם כל על עצמך. אם אתה לא תסבול את עצמך, אז אתה תפסול את כולם
כדי להרגיע את עצמך, שלא רק אתה כזה גרוע. וזה שיא הריחוק מהשם.
לכן
תתחיל לראות טוב בעצמך. כי כשאתה מוצא נקודה טובה בעצמך, אתה בעצם מוצא אלוקות.
כשאנחנו מחפשים נקודה טובה בעצמנו, אנחנו בעצם מחפשים איפה מאיר בנו אור ה'.
זאת אומרת שכאשר רבינו מלמד אותנו לחפש
נקודות טובות ולשמוח בהם, הוא לא רק מלמד אותנו איך לא להיות עצובים, ואיך להיות
במצב רוח טוב, הוא מלמד אותנו להתחבר לאלוקות שבתוכנו, להתחבר אל הנקודה הזו,
לשמוח בה, וככה להיות דבוקים באור ה'! "שיויתי ה' לנגדי תמיד" זה לחשוב
על הנקודות הטובות שלי תמיד! לראות אותם
ולשמוח בהם.
עין
טובה פירושו שהאדם יכול לאהוב את השני איך שהוא, לשמוח איתו, לדון אותו לכף זכות,
לזכור שהוא יצור אלוקי. זאת העין שרואה משהו טוב בכל אדם כי אין דבר כזה שאי אפשר
למצוא משהו טוב בשני. זאת עבודה לכל החיים. להעביר את זה הלאה, לבנים, לנכדים,
להסתכל בעין טובה על כל אחד.
כשאתה דן מישהו לכף זכות הוא מרגיש את זה בנשמה שלו
גם אם לא אמרת לו מילה. וזה עוזר לו להתגבר על הקשיים שלו כי אם אתה מסתכל עליו
בצורה חיובית זה מעודד אותו לראות את הטוב שבו ולהאמין בעצמו, וזה יכול להיות
התחלה של שינוי. כי כשאדם שומע שהוא טוב, הוא יתאמץ להוכיח שזה באמת נכון, שהוא
באמת כזה.
התיקון
של העולם זה העין הטובה. הגאולה של העולם זה העין הטובה. כשהעיניים טובות אז הכל
טוב, אז יש ברכה בחיים, "טוב עין הוא יבורך". כשיש עין טובה ה' נותן שפע
בלי סוף.
דוד
משיח, יפה עיניים, עם עיניים כאלה טובות, שאול רדף אותו, אחרים רדפו אותו, והוא לא
נגע בהם, ולא האשים אותם, והיה מוכן לקבל את הדברים הכי קשים, ועמד בכל הנסיונות
ותמיד הסתכל על כולם בעינים הטובות שלו. דוד מלך ישראל חי וקיים כי הוא הגיע
לבחינה הכי גבוהה שיש: עין טובה, אין מדרגה יותר גבוהה מזו. אי אפשר להבין מה זה
הכוח הזה שלא איכפת לי מהעולם, ומעבירים על המידות, ומבליגים, ומותרים, וסולחים על
הכל.
עין
טובה היא זאת שתוביל לנו את החיים כך שיהיו לנו חיים טובים ונעימים ושמחים
ומאושרים וכל פעם שקורה משהו לא טוב, אז נבין שזה בעצם נובע מהעין הלא טובה שלנו,
שהסתכלנו לא טוב על העניינים. וצריך אז ללכת קצת הצידה, ולהרהר, לחשוב, מה בעצם
קרה פה, עד שנגיע למסקנה שהכל תלוי בנו,
בעיניים שלנו, ונצליח לעורר את העין הטובה וככה נוכל להתקדם הלאה והלאה עד שיבוא
משיח צידקנו שהוא יפה עינים וטוב רואי, והוא בזכות העין הטובה שלו זכה למה שזכה.
"ישראל
אשר בך אתפאר". עם ישראל הוא העם היחידי שה' יכול להתפאר בו. ה' ברא אותנו עם
יצר הרע, וכל נקודה קטנה של כל יהודי, שהוא מתגבר על היצר הרע ה' מתפאר בנקודה
הזו. הקב"ה מתפאר בבן הלא מוצלח הזה, שמנסה לעשות משהו, הוא כן הבין, הוא לא
הבין, הוא כן עשה, הוא לא עשה, אבל הוא רוצה, הוא משתדל, זה הכוח של העין הטובה,
שמחפשת את הנקודה הטובה שגנוזה בפנים, בעומק הנשמה של הבן אדם, שאפילו לא רואים את
זה, שיכולים לחשוב שהוא לא כל כך חיובי, לא כל כך מוצלח, לא כל כך טוב, אצל
הקב"ה הוא טוב, ואצל הצדיקים הוא טוב, וגם אנחנו צריכים ללמוד את הדרך הזאת
איך ללמד זכות על כולם, איך לאהוב את כולם, זאת העין הטובה. צריך לסלק את כל
הדברים הצדדיים ולראות את הנקודה הקטנה, לדעת שה' שמח איתה. היא כל כך קטנה, כמו
פח השמן שאמור היה להספיק ליום אחד ודלק 8 ימים ו 8 ימים זה כבר מעבר ל- 7 זה כבר
אין סוף, זה נצח.
ה'
רוצה שניראה אך טוב אצל אחרים, שנהיה כמוהו. "דרך ה' יתברך להביט על הטובות
שעושים, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה, כמו שכתוב: "לא
הביט אוון ביעקוב" . מכל שכן שהאדם
אסור לו להביט על חברו לרעה, למצוא בו דוקא מה שאינו טוב ולחפש פגמים
בעבודת חברו, רק אדרבא מחוייב להביט רק על הטוב."
"כמים
הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כמו שאתה מסתכל במים ורואה את הדמות של עצמך,
כן לב האדם לאדם, כך כשאתה מסתכל על החבר שלך בחיוך, באהבה, ומעודד אותו, ומשבח
אותו, על המקום, אפילו שהוא כזה קצת רע, הרע פתאום מסתלק ממנו, פתאום הוא מחייך
אליך, פתאום הוא טוב אליך, אותו אדם, אותו אדם שקודם היה רע, פתאום הוא נהיה כזה טוב.
כשאתה
לא מוצא בשני שום דבר טוב, תמשיך לחפש עד שבסוף תמצא, כמו משה רבינו שחיפש את
נקודת האור של הלבנה החדשה ולא מצא, ובא הקב"ה ועזר לו ואמר: "כזה ראה
וקדש". אתה רואה את הנקודה הקטנה הזו שבקושי רואים אותה? כמה שהיא קטנה היא
גדולה, היא נפלאה, תקדש אותה כי היא תפרח ותגדל עד שתהפוך לאור גדול.
אסור
לנו לחשוב שאנחנו יותר טובים מאחרים. כל יהודי, יש בו משהו שאין בחברו. לכל אחד יש
את המשבצת האישית שלו בתוך פסיפס הענק שכלל ישראל שותפים בו. לכל אחד יש את הנקודה
המיוחדת שלו שבה הוא צדיק.
זה
כזה תענוג להפסיק לחשוב שאתה יותר טוב מכולם ולהתחיל לראות את הנקודות הטובות שיש באחרים.
זה כזה תענוג לראות איך השני מצליח, איך הוא מתקדם אפילו יותר ממך ולשמוח איתו.
זוהי עבודת קודש לזהות את הטוב שבשני ולהתפעל ממנו. אתה מתחבר אל ה' עם הנקודה
הזו. הצדיקים הגדולים עוסקים בעבודה הזו תמיד. ככה הם מעוררים רחמי שמים. ככה הם
מקרבים את הגאולה.
זה
מתחיל באנשים הכי קרובים אליך. כמו שיודעים להתחבר לילד עם איזה קושי, כך צריך
לדעת להתחבר לבן זוג עם איזה קושי. במקום לראות שהוא לא כזה סימפאטי, הוא לא כזה
חכם, הוא לא כזה שיוגע לתת מחמאות, הוא לא כזה מבין, הוא לא כזה מתחשב, הוא לא כזה
מקשיב, תראה מה הוא כן.
אדם
יכול להתלונן שנים על הבן /בת זוג, לחשוב שאשתו מאד גרועה, או להתלונן על איזה רבה
בחיידר, או על השכנים שגזלו לו את השמש, או על ילד שמקצר לו את החיים, והוא בטוח
שהצרה היא בגלל הדבר והזה ואחר כך הוא מגיע לאיזו השגה, לאיזו הבנה, הוא קולט
שהצרה נמצאת בתוכו. כי אם היה מסתכל אחרת על החיים, אז פתאום הכל היה נראה לו אחרת
וזה בכלל לא הבן/בת זוג, וזה בכלל לא השכן ולא הילדים, זה הכל בעיניים שלו, שכשהן
טובות, שכשהן מחפשות את הנקודה הטובה בשני, אז כל החיים נראים אחרת. מעט מן האור
דוחה הרבה מן החושך. תתרכז בנקודה הקטנה שבה אתה רואה טוב אצל השני, ופתאום
תראה שאין רע, שהנקודה הקטנה הזאת זאת
המציאות שלו, וכל הדברים הרעים שלו זה קשקושים. ככה תעשה עם השני וככה תעשה עם
עצמך. זאת התורה הכי מפורסמת של ריבנו הקדוש, תורה רפ"ב שהיא מחייה אותנו,
שהיא מדברת על הכבוד האלוקי שנמצא בכל יהודי ויהודי, זאת התורה שמקרבת המונים
לרבינו. כי אין דבר כזה שאדם הוא כולו רע. כל יהודי יש לו נשמה קדושה, אי אפשר
להגיד עליו שהוא חילוני, שהוא קשור רק לחול, שאין לו שום קשר עם הקודש. צריך לחפש
טוב בכל אדם ובכל מקום, לחפש את הטוב והיקר בזולת. בכל יהודי יש טוב שאין בחברו,
אי אפשר לוותר עליו. הדרך שלנו אל הקדושה חייבת לעבור דרך הכרת מעלתו של כל איש
ישראל.
אהבה
זה חובה. אהבת חינם, זה מה שיביא לנו את הגאולה. כי עם ישראל זה דבר אחד. אנחנו לא
כל כך מרגישים את זה כי תמיד ישארו עוד נשמות שאיתם קשה לנו, קשה לנו לקבל אותם.
אבל הקב"ה הוא אבא של כולם, ואין לנו
את הפריוילגיה לא לאהוב את השני. צריך להשקיע בזה את כל המאמצים. כי כמה שזה נראה
פשוט, זה עדיין מאד קשה. אהבת חברים אצלנו זה עד גבול מסויים, זה בתנאים מסויימים.
אבל זה מה שה' רוצה מאיתנו. שנלך בדרכיו. ה' דרכיו חסד, אז גם אני אעשה חסד. ה'
אוהב כל יהודי, אז גם אני רוצה לאהוב כל יהודי. אתה לא יכול להיות דבוק בה' ובאותו
זמן לברוח מבני אדם, להראות להם פנים קשות, למחוק בני אדם מהחיים שלך ולחיות עם זה
בשלום לאורך השנים כאילו זה בסדר. כל שרוח הבריות נוחה ממנו, רוח המקום נוחה ממנו. כשם שצריך אדם לצאת ידי חובתו מידי
שמים, כך צריך לצאת ידי חובתו מידי אדם. אנחנו אומרים כל בוקר בתפילה "לעולם
יהיה אדם ירא שמים". קודם תהיה "אדם", רק אחר כך "ירא
שמים".
["מורנו
הרב: "לכל יהודי ויהודי יש נקודה של יראת שמים מה שאין בחבירו, אחד מתפלל
יותר טוב, אחד יש לו יותר קדושה, אחד עושה יותר חסד, אחד יותר למדן יותר מבין יותר
מעמיק, וכשאתה מאמין בכולם, נדבק בכולם, מעריץ את כולם, אתה זוכה לקיים מצוות עשה
של "ובו תדבק".
אם
דיברת על איזהו יהודי, אז גמרנו! הפסדת את הכל! הפסדת את הקדושה, הכל הפסדת! איך
אתה יכו לדבר על מי שה' אוהב אותו? ה' אוהב את כל עמו ישראל! אתה חושב שעם ישראל
זה רק 10 אנשים שאתה אוהב? ה' אוהב את כולם! אתה יודע מה הפירוש לדבר על מי שה'
אוהב אותו? ה' אוהב את כולם אז גם אתה צריך לאהוב את כולם. כל יהודי זה יהלום בכתר
של הקב"ה וכשאנחנו פוסלים יהודי, מדברים על יהודי, אנחנו ממעטים יהלום מהכתר
של הקב"ה, אנחנו מבזים את הכתר של הקב"ה. וכשמחפשים מעלה בכל יהודי
ומוצאים נקודה טובה בכל יהודי אנחנו משבצים את הכתר של ה' בעוד יהלומים.] (עד כאן
מורנו הרב).
כמו
שכל אבא אוהב את בנו אהבה עזה, זה בטבע שלו, אין כאן בחירה, כך הקב"ה אוהב
אותנו, את בניו. וכשם שכל אב תהיה לו תרעומת על מי ששונא את בנו, כך גם הקב"ה
יש לו תרעומת על כל מי ששונא את אחד מבניו. מי שאוהב את האב, אוהב גם את בניו. כמו
בסיפור הבא:
"אתם
החרדים"
האברך
זך המידות ר' נחמן ברושי, שאף כמה ליטרים
אויר לריאותיו, לפני שאזר אומץ ונכנס בהליכה מהוססת לסופר מרקט רחב הידיים שבמרכז
העיר. מה לו לעבד אלוקים שכמותו – הגורס תדיר סוגיות סבוכות, ופיו מפזר ברחש שקלא
וטריא של כמה מפרשים ביחד, ראשונים ואחרונים, משל היו בני בית על לשונו ולעריכת
קניות. מכיריו ידעו כי ה"מסילת ישרים" הוא ספינת חייו, ושער הבטחון של
"חובות הלבבות" הוא הדגל אשר על תורן הנהגותיו. קניות, מה לעשות, לא היו
הצד החזק שלו, אם כי לפעמים צריך להוריד משקפים ולכבוש את היעד, עם הספינה ועם
הדגל... אך מה לנו להכביר במשלים ומחמאות, בעוד שעלינו להפנות את עדשת המצלמה
הסיפורית לתור הארוך המשתרך לו סמוך לקופה מספר 6. שלא תטעו, תורים דומים נמרחו
מכל כיוון, אלא שנחמן ברושי העדיף את קופה מס' 6, שכן ששת סידרי משנה היו אף הם
כבניו אהוביו משוטטים תדיר בין חיכו לבין שיניו.
עגלתו
לא היתה עמוסה, ואם תתעקשו אספר לכם, שיכולתם למצוא שם שניים קמח, שניים סוכר, שמן
אחד, ארוז אחד, שני חלב, גבינה 9%, לחם פרוס ותריסר ביצי כפר עממיות. זה הכל. אברכים כידוע קונים מה שצריך. לא מה שרואים.
ולא נעסוק כאן ברשותכם, בתרבות הקנייה המטורפת שנעצה ציפורניים חדות גם בנשמת
הציבור שלנו. הזמן זחל בעצלתיים, ובקושי תקע מבטו בתקרה. חמישה קליינטים לפניו
ועוד כעשרה מאחורי גבו. סמוך לכתפו, ניצב לו יהודי בריא גוף ומקריח, חף מכיפה
וציצית, כשהוא נושף זועף ורוטן לנוכח "זריזותה" של הקופאית, שיותר
התבלבלה מאשר חישבנה. "אוף , או זה בלתי נסבל הסופר מרקט הזה, זו פעם אחרונה
שאני מגיע לכאן" קיטר האיש הכל כך נחמד. לפתע נזכר האברך ברושי, שהמצרך הכי
חשוב, אשר כל תכלית הקנייה נועדה בעבורו, פשוט נשכח ממנו. מטרנה. הוא נטש במהירות
את התור, מותיר את עגלתו הדלילה במקומה, וצעד בנחישות לעבר המדף הנכון, שלף מטרנה
וחזר למקומו. אלא שהמינוריות היחסית של מי שניצב מאחוריו, הפכה לפתע לנחשולי לבה
רותחת. "אתם החרדים תמיד עושים מה שבא לכם. מנהלים לי ת'עולם, לא מתחשבים באף
אדם", צווח הקליינט השמנמן. "אתם החרדים עושים קניות על חשבון אחרים,
הנה אתה חרדי חצוף, משאיר כאן ת'עגלה, תופש תור, ועושה קניות כשהעגלה שלך מעכבת פה
את כולנו". "סליחה אדוני, סליחה" השיב ברושי בנימוס "אני
דווקא בצעתי את הקנייה תוך כדי הסתובבות עם העגלה, אלא שנזכרתי ששכחתי מטרנה...
אני ממש מצטער". וההוא לא מרפה "בטח, אתם החרדים, תמיד יש לכם תרוצים
לכל דבר, עד מתי תשתלטו לנו על המדינה....?! עומדי התור התכווצו במקומם, לאף אחד
לא היה חשק לנהל משא ומתן אידיאולוגי עם הטיפוס השחצני והמטופש הזה, שנתן דרור לכל
התשפוכת שבלעה את נשמתו בחודשים האחרונים, בשבתו מול המירקע, בולע גלי הסתה. ברושי
החליט לשתוק. "נו בטח, אתם שותקים! אתם החרדים יודעים מתי לתשוק. כי אין לכם
מה לענות", המשיך הטיפס לשגר טילי נודניק. אחרי שסיים עוד כמה
"נאומים" נמלצים, בעוד כולם דוממים, החליט האברך ברושי לעשות צעד קטן
"איש יקר, תקן אותי אם אני טועה, אבל, נדמה לי שאתה קצת מקנא בנו, כלומר
ב'אותם החרדים', אם היית מתנהג כך במקום שיש בו אנשים דומים לך, אזי הארוע היה
מסתיים באמבולנס או שניים, אבל 'אתם החרדים' שאתה כל כך אוהב לשנוא, מאד אדיבים
וסבלניים אליך, ואפילו אוהבים אותך. אף אחד כאן לא השמיע ציוץ כלפיך. ודע לך, שיש
לנו הרבה מה להשיב, אז אנא יקירי, עשה חשבון נפש מדוע אתה מקנא ב'אתם החרדים'.
הטיפוס נדם. הקופאית המשיכה להתבלבל. האחראית הראשית ניסתה לתקן את תקלותיה. גם
ברושי נדם, והטיפוס התוקפן עם עגלתו העמוסה, המשיך לגלות סימנים של אי שקט...
"סליחה, אדוני" הוא לחש לתוך אוזנו של נחמן ברושי, "סליחה, שפגעתי
בך. אתה צודק. לא היתה שום סיבה מוצדקת להתקפה שלי". "לא כעסתי עליך,
אבל בכל זאת אני סולח", חייך ברושי בנימוס. "צ'מע", המשיך הטיפוס
"קוראים לי גרשון גזית, אני רוצה לקבל ממך קצת יותר מסליחה. אז תקשיב חרדי
שלי, קח תעגלה שלך, כנס לסופר מרקט ותמלא אותה עד למעלה. תכניס כל מה שבא לך, בשר
,עופות, דגים, שתיה, חומרי ניקוי, גרשון משלם, ואל תשאל אותי מאיפה נחה עלי הרוח
פשוט אין לי מושג". "הו, אין צורך, חלילה, התפייסנו ודי" ניסה נחמן
ברושי להרגיע את גרשון גזית, שנחה עליו
לפתע רוח של צדקה וחסד. "לא, לא חביבי, אם גרשון החליט, עם גרשון לא
מתווכחים. אצלי במפעל העובדים יודעים, אם אני מחליט אז אין עוררין" הטיפוס
הגזזיתי – או התזזייתי, איך שתרצו – משך את עגלת ברושי מן התור, אחז בידו של האברך
והורה לו "תמלא תמלא, אל תתחשב במחיר". גרשון את נחמן צעדו כתף אל כתף
ומילאו את העגלה בכל טוב. בינתיים החליפו קופאית, והתור פשוט נמוג. "1893
שקל, בכרטיס אשראי או בשיק?", שאלה הקופאית החדשה. גרשון גזית שלף את כרטיס
האשראי שלו, טפח אז על כתפו של ברושי, וברכו "שיהיה לך כל טוב ידידי, שמחתי
לעזור לך".
ר'
נחמן ברושי דחף את עגלתו אל מחוץ לסופר מרקט, ולפתע פרץ בבכי תמרורים, כל גופו
רעד, משל היה עלה נידף ברוח החורף. "הלו יהודי, התפייסנו, אני לא רגיל שאנשים
בוכים בגללי" ניסה לנחמו גרשון גזית "כבר ביקשתי סליחה". האברך
טהור הלב נחמן ברושי ניגב את דמעותיו. "הסכת גרשון, אנחנו מכירים בקושי חצי
שעה, אבל עכשיו בזכותך עברתי חוויה אלוקית עילאית ממש. כבר שבוע ימים שכלתה אצלי
פרוטה מן הכיס. אנו מטפלים בשלושה תינוקות, חיים מהיד לפה. היום, לילי שישי, אשתי
הורתה לי: 'נחמן , המזווה ריק לחלוטין, אין מה לאכול כפשוטו. וחוץ מזה אני צריכה
מטרנה לתינוקות'. 'אין לי כסף', אני מאזכר לה, אך היא מתעקשת 'נחמן, זה הזמן
שתקיים את מה שאתה לומד, איפה שער הביטחון שלך? גש לסופר מרקט, קנה מה שאנו
צריכים, עמוד בתור כמו כולם אין לי ספק שאם תעבוד על מידת הביטחון, תתרכז ואל תשכח
הקב"ה זן ומפרנס לכל, והוא לא ישאיר אותנו עם מזווה ומקרר ריקים...' כך אמרה
אשתי. אתה מבין מה קרה פה גרשון? אני עומד כאן עם עגלת קניות בלי פרוטה בכיס. הבנת
מיסטר גרשון?". גרשון גזית צחק במלוא פיו, "כבר אמרתי לך, אתם החרדים!".
מאחורי הסיפור
לפני
שנים רבות , זכיתי להכיר צדיק חסידי בסימטה ירושלמית. הוא דיבר עברית ואידיש,
בערבוביה. באחת השיחות ששמענו ממנו על ביטחון בשם, נכווה בקרבי המשפט הבא:
"למי שיש פריזר מלא במקרר, אין ביטחון בשם, אין לו את הזכות להגיע למעלה של
הלל שאמר תמיד "ברוך השם, יום יום", בבחינת מי שיש לו פת בסלו, ואומר מה
אוכל למחר? הרי זה מקטני אמנה".
...
ולפעמים יש לנו גם דיפ – פריז...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.