סיפור הקמתו וביסוסו של ארגון 'ועד תלמידי התמימים' הינו סמל ומופת להתנהלותה של מערכת מלחמה נחושה בשדה הקרב האידיאולוגי של חב"ד:
לפני למעלה מעשור שנים, קמו כמה 'אנשים שאכפת להם' (זן לא
נפוץ במיוחד במגוון האנושי) והקימו את ה'ועד'. לא כסף וכבוד עמדו לנגד
עיניהם ולא שררה וכוח הניעו אותם, אלא מטרה אידיאולוגית-רעיונית רדיקלית
ואמיצה: "להשכיחם תורתך" גרסת דור השביעי - התכחשות להתגלות הרבי כמלך
המשיח בשנת תנש"א, התעלמות מבשורת הגאולה ומחיית זכר הכרזת ושירת "יחי
אדוננו" מול פני המלך בעידודו הנמרץ, רח"ל היל"ת.
הם החלו לקיים שיעורים והתוועדויות ברוחם זו, הפיקו קבצי
לימוד וחוברות בהתאם להשקפותיהם וכעבור כמה שנים של התבססות והתפתחות
מרשימה ועבודת שטח מאומצת, הם הקימו גם מערך עצמאי לאירוח הבחורים המשתתפים
בפעילותם. צעד לגיטימי ומוצדק מבחינתם.
משימתם הוכתרה בהצלחה. היעד שהציבו לעצמם הולך ומתגשם. בדרכם
גדלים ומתחנכים כמות לא מבוטלת של בחורים מכמה וכמה ישיבות בארה"ק וברחבי
העולם. הם עמלו לייצר עבורם סדר-יום חסידי מלא ושוקק חיים סביב 'חסידות',
'התקשרות', 'שליחות' ואפילו 'גאולה ומשיח' כביכול. הם הצליחו למחוק ולהעלים
לחלוטין מחייהם את ה'נקודה' המרכזית סביבה חיו ופעלו חסידי חב"ד, התמימים
והשלוחים בשנים ה'תנש"א-ב-ג-ד: הרבי - מלך המשיח, בשורת הגאולה ופרסומה,
יחי אדוננו.
***
וכיצד נערכים המשיחיסטים אל מול פני הסכנה? באיזה 'כלי נשק'
אנו יוצאים לחזית לנוכח צבא האויב (האידיאולוגי) הכובש שטח אחר שטח? במה
נאבק מול נחשול האידיאולוגיה הנפסדת והכפרנית הזו?
במקום גיוס חירום ל"מלחמת תנופה" (ראה ביאור הרבי בשיחת חוה"מ
סוכות תשי"ז, לקו"ש כרך י' עמ' 254) על האמונה ברבי-משיח-יחי והפצתה -
נשמעת קול ענות חלושה של ויכוחי סרק חסרי משמעות על "מי הוקם ראשון" ו"אצל
מי יש יותר", כאילו ח"ו הופקרו האמת והצדק להתחשב במושגי ההבל של "רשמיות"
ו"ממסדיות" ולהימדד בסרגל המצומצם של גודל וכמות טכניים...
לא, משיחיסטים יקרים, לא כך ננצח את המלחמה! הבה נסתכל על ה'ועד' ונלמד איך עובדים, הנה כמה כללים חיוניים:
1. עיצוב וגיבוש השקפת עולם יציבה ובריאה 2. אומץ, נחישות
ואמונה שלימה בצדקת הדרך 3. הגדרה ברורה של מטרות ויעדים וסדר כיבושם 4.
דביקות עקבית ומוחלטת בדרך ובמטרה, ללא סטיות מפלגתיות ופוליטיות ותוך
זהירות מהסתאבות והתמסדות ח"ו 5. אפס התחשבות והכרה בממסד קיים, רשמי וותיק
ככל שיהיה - כשאינו נאמן לדרך ולאידיאולוגיה הנכונים 6. אי-התפעלות (לטוב
ולמוטב) מגודלה וכמותה או מכספה ונכסיה של קבוצתנו לעומת הקבוצה שכנגדנו -
עובדות אלה אינן רלוונטיות במלחמה אידיאולוגית 7. בלי פשרות, בלי
התייפייפות דיפלומטית ובלי התנצלויות.
אך לאורך כל הדרך ובכל רגע במלחמתנו, עלינו לזכור היטב את
דברי הרבי (בשיחה שצויינה לעיל): "מאחר שאצל כל יהודי הרי בנפשו פנימה אינו
רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלוקות, הנה כאשר נקודת היהדות שלו תילחם
מבפנים ואנחנו נילחם מבחוץ, הנה שניהם יחדיו יבטלו את האויב שבינתיים,
וינצחו את המלחמה".
אכן, בליבו של כל חסיד לוחשת גחלת האמת, בנשמתו של כל תמים
חבויה נקודת האמונה ברבי מלך המשיח, בבשורת הגאולה וב'יחי אדוננו'. אנו רק
נסייע לו לגלותה, ללבותה ולהבעירה לאש שלהבת מתלהבת.
כי סוף האמת - לנצח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.