"כי אין כוחינו אלא בפה"

דיבורי אמונה והתחזקות על פרשת השבוע פרשת ואתחנן - מאת מזכה הרבים הסופר הגאון הרב מנחם אזולאי שליט"א:

 

בשבת זו נשמע את המפטיר מכריז "נחמו נחמו עמי" ובכך הוא בעצם יכריז לא רק על שבוע של נחמה, אלא על שבעה שבועות של נחמה. "שבעה דנחמתא". ואנחנו שואלים: במה נתנחם? מה קרה? האם בית המקדש כבר נבנה? האם נגמרה ההסתרה של ה'? נסתיימה הסתלקות השכינה? האם כבר
ִתיקנו את המידות והתגברנו על התאוות הרעות? האם ניגמרו הצרות שלנו?
נחמו נחמו עמי זה למצוא את ה' בתוך החושך, להתחבר אליו משם, כי כשמוצאים אותו שם, יוצאים משם. "כי אלך בחושך - השם אור לי".

כשיהודי מצליח למצוא את ה' יתברך בתוך החושך וההסתרה, הוא מוצא את הנחמה.
איך עושים את זה? איך מתנחמים בחושך, בגלות, רחוק כל כך מהיכל המלך?
מדברים. "נחמו נחמו עמי... דברו על לב ירושלים" (ישעיה מ,א). הסוד זה הדיבור.

כותב רבי נתן שהציווי נחמו נחמו זה לא רק תתנחמו, זה תנחמו אחד את השני, תדברו אחד עם השני דברי נחמה ועדוד.
כוח עצום יש לו לדיבור. כשהוא דיבור רע, איזה נזק הוא עלול לגרום אך כשהוא טוב, אין גבול לטוב, שהרי מידה טובה מרובה. מילה טובה שאתה אומר לשני מתנגנת לו בראש הרבה ימים, לא כ לכך מהר שוכחים אותה, מילה טובה יכולה להציל חיים. קצת עדוד למי שכל כך זקוק לו יכול להקפיץ אותו למעלה, וכשמישהו כבר נמצא "למטה", קל מאוד עם כמה מילים מייאשות לסתום עליו את הגולל. טפיחה על השכם, מחמאה מהלב, מילים שנותנות כוח, שנותנות תחושה טובה: אתה חשוב, אנחנו צריכים אותך, אדם לא זקוק להרבה מעבר לזה.

להמשך כנסו כאן:

גם אתה בן של השם. אין דבר כזה שאין בך משהו טוב. זה לא צריך להיות מושלם כדי שזה יהיה טוב. לא רק מי שמצליח בלימוד ומתפלל באריכות לא רק הוא שייך לתורה. כל יהודי פשוט שחי לפי התורה שייך ליהדות. שייך לעבודת השם. תשמח בחלקך. תהיה מאושר.

הקב"ה השקיע את האלוקות שלו בך, נזר הבריאה זה אתה בעצמך. אז תשמח, תשמח בחלקך, תפסיק להסתכל לצדדים, לראות איך לשכן יש חיים מאושרים, הוא תמיד מחייך, נראה שטוב לו, שהולך לו בחיים, ואילו אתה...

הקב"ה לא תובע ממך מה שאתה לא יכול. בשמים מתפעלים מכל תזוזה שלך. מעשה קטן בדורנו זה מעשה גדול בדורם.
מספר אבא שיום אחד הילד שלו לא הלך לחיידר, הוא לא הרגיש טוב. ולא
כל כך התחשק לילד להתפלל. אז הוא ניגש לילד ואמר לו: "מויש'לה, תדע לך שהקב"ה מאד אוהב אותך, מאוד מתפאר בך, שיש לך כיפה, שיש לך פאות, שיש לך ציציות, שאתה לא מחלל שבת, שאתה מברך על מה שאתה אוכל, שאתה אוכל כשר, בקיצור, אמר לו כל מיני דברים טובים שהילד עושה ואז הוא אמר לו ואפילו אם אתה לא תתפלל היום, גם אז הקב"ה שמח בך". וכך חזר ואמר לו כמה פעמים. ורבותי, אחרי השיחה הזו הילד קם, לקח את הסידור והתפלל מתחילת התפילה ועד לסופה בניגון ונעימה, מילה במילה, אבא שלו אף פעם לא שמע אותו מתפלל ככה. מה עשה האבא? עודד אותו. אמר לו רק מילים טובות.
וכך אתה עם עצמך, ואתה עם אשתך ואשתך אתך, רק ככה. רק לראות את הטוב, להגיד מילים טובות.

עיקר הנחמה אומר רבנו הקדוש זה להשיג דעת. כל הצרות והיסורים - כי אין דעת. הדבר הכי טוב שאפשר לתת לשני זה לתת לו דעת, שיזכה לדעת את ה', להאמין בה', לחיות את מציאות ה'. דעת קנית מה חסרת.
כמה רחמנות יש לנו על מי שמנותק מהאמת ואין לו דעת, הוא לא זוכה להיות קרוב אל ה'. כמה רחמנות יש לנו על עצמנו כשאנחנו מאבדים לפעמים אתהדעתהזאת.כמהחשוב לקרברחוקים,כירקזהנקראחייםטובים,רק זה מביא מנוחה לנפש. כשאדם זוכה לדעת, הוא מבין שמה שעליו לעשות זה להתפלל, את השאר יש להשאיר בידי השם הטוב והמטיב לכל.

מתי אדם יכול לזכות לדעת? כשהוא חי בענווה ושפלות, כשהוא לא חושב שהוא יותר טוב ממישהו. משה רבינו, אדון כל הנביאים, הוציא את ישראל ממצרים, עשה אין סוף ניסים, בקע את הים, הוריד תורה משמים, ומה הוא אומר - מה עשיתי? אני לא עשיתי כלום! זה הכל ה' עשה! זאת היתה הדעת של משה. לא מגיע לי כלום. הכל בתחנונים. ואתחנן. ולמרות תחנוניו הבלתי נלאים, בכל זאת נדחית תפילתו ונסתמים שערי שמים בפני תחינתו. אלא שיותר מכל הוא רצה להמשיך לאמור, להמשיך להתפלל, הוא התחנן שלעולם לא יפסיק לאמור, לדבר עם ה', ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור!

כשיש לאדם דעת הוא כבר לא מסתכל מה יש בצלחת של השני. במקום להסתכל כל הזמן לצדדים, הוא מסתכל למעלה, אל ה'. אני לא מקנא, אני לא צריך את כל העולם, מה שה' נותן הוא נותן ומה שחסר מבקשים ממנו, לא בכוח, ברכות, ברחמים.

עין רעה זה מחלה קשה, זה חוסר דעת מוחלט. כשיש לאדם דעת, אז העין שלו טובה. "אדם מבטל לגמרי את דעתו הוא ממשיך לעצמו 'דעת תורה'. הוא התעלה מדעתו הגשמית הקשורה וההדוקה לענייני העולם הזה והתחבר לדעת ה'. הדעת הזאת היא סוג אחר לגמרי. היא דעת שכל כולה טוב, כל כולה רחמים ודאגה אמיתית וכנה, דעת של מי שיש אצלו מקום אמיתי בלב גם לזולת. כשהאדם חי את הדעת הקדוש הזה, אז כל דבוריו הם רק טוב! טוב לגמרי!!! אם הוא מדבר, ודאי שהכוונה שלו היא רק טוב, נקי במאה אחוז, אינטרסים לא קיימים אצלו. השומעים אותו מרגישים את זה. הנשמה שלהם מרגישה שאלה דיבורים מסוג אחר... דיבורים שמתכוונים באמת לי ולטובתי. דיבורים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. דיבורים כאלה חודרים עמוק עמוק, הם כובשים את ליבו של השומע, הם פורטים לו על מיתרי הלב, גם אחר זמן רב הם לא ישכחו, הדיבורים האלה ישארו תקועים היטב בלב".

מספר תלמיד: בתפילת שחרית, באחד הימים, ראיתי את הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל חולץ את התפילין לפני חזרת הש"ץ ובכוונתו לחזור לביתו. הדבר היה חריג ומוזר שכן רש"ז נהג לבוא ראשון לבית הכנסת ולצאת כמעט אחרון. הסקתי מכך שכנראה הוא מרגיש מאד לא טוב. ואכן התברר שרש"ז סבל מיסורים נוראים ומחמת גודל הכאבים לא יכל להשאר עד סיום התפילה. התלויתי אליו, והנה באמצע הדרך נידש אליו יהודי לשאול שאלה, אני שחרדתי למצבו של רש"ז הקדמתי ואמרתי לאותו אדם שרש"ז אינו חש בטוב ואולי ידחה השאלה למועד אחר. אך רש"ז היסה אותי וקבע: "אם יש לו שאלה שישאל כעת"! ובעודו מתייסר הקשיב באורך רוח ובהארת פנים לשאלה הבאה: הסרתי את השטיחים מרצפת דירתי כי קשה לי לנקותם אבל האשה שגרה מתחתי טוענת ששומעת פסיעותיי האם עלי להתחשב ולהחזיר את השטיחים? השיב לו רש"ז ש"ראוי להתחשב, ואם אתה יכול להחזיר את השטיחים הרי זו מצוה חשובה". רש"ז ומלווהו מיהרו ליעדם, אך הלה נזכר שיש לו שאלה נוספת: "באיזה תכשיר הרב ממליץ לנקות את השטיחים?! חשבתי שאני "מתפקע" העיד המלווה, אך רש"ז האיר לו פנים והסביר לו בנועם ובסבלנות שיש חומר מיוחד לניקוי שטיחים "תפנה לחנות הסמוכה ותאמר לבעל החנות ששלחתי אותך, ואני מבקש שיתן לך את הייעוץ הטוב ביותר..." כנראה שרש"ז הבחין בארשת פני שהביעו פליאה רבתי, ובהמשך הליכתנו, כשהוא מתייסר במכאוביו, פנה אלי ואמר לי: "כאשר יהודי שואל שאלה, צריך להשיב לו"!

ממי אפשר לקבל דעת נקיה כזאת? מצדיק האמת. "וזהו נחמו נחמו עמי, שמזהיר את ישראל שינחמו זה את זה, רמז שמזהירם שיעסקו בלימוד הדעת הקדוש של הרבי האמיתי בחינת משה" (ליקו"ה נטילת ידיים, י, פב). מה עושה הצדיק? הוא אוסף את כל ההתחלות שהתחלנו, הרצונות שרצינו, המעשים הקטנים שעשינו, את חלקיקי הצעדים שצעדנו ומהחלקים הקטנים האלה הוא יוצר שלמות. הוא מחזק אותנו בכך ששום דבר לא הולך לאיבוד. בלעדיו היינו מתייאשים עוד בתחילת הדרך.

הצדיק שמודיע לנו שאנחנו חייבים להיות בשמחה. ואם אין לנו אותה, אז צריך לברוא אותה. איך? ע"י שמתחילים לספר בדיחות, ולפתוח את הטייפ, ולשיר שירים, ולזכור שהכל שטויות פה. על ידי שסוגרים את הבית ומתחילים לרקוד, ולהודות לה', ולשיר, ולשמוח, ולהגיד ברוך ה' שלא עשני גוי. ולא נבהלים מזה שזה מלאכותי, כי המלאכותי הזה זה הכי האמיתי, כי הרצון שעומד מאחורי המלאכותי הזה, הרצון לנצח את השטן ולא ליפול לעצבות, הרצון הזה הוא הכי אמיתי שיש. ולאט לאט השמחה תתפשט בכל האיברים והיא תהיה חלק מאתנו, היא לא תהיה מלאכותית.

הצדיק שמלמד אותנו לשמוח במעט טוב שיש לנו במקום להיות שבורים ורצוצים שלא זכינו לדברים גדולים יותר. כי בהתחלה בן אדם שמתקרב אל ה' רוצה הרבה מאד, וכשהוא רואה שהוא לא כל כך מצליח, שהוא משיג רק מעט, הוא נופל, הוא מתקרר, הוא מתדרדר מהיהדות שלו, מיראת השמים
שלו, מהקדושה שלו. ויש כאלה שעוזבים לגמרי את היהדות ח"ו.

כמה צריך להודות לה' יתברך על המעט טוב שזכינו לעשות, כמה צריך לשמח את נפשנו בכל עת על אשר זכינו על כל פנים להיות מזרע ישראל. וכל זה אי אפשר בלי הצדיק. שמראה לנו כמה ה' קרוב אלינו, כמה ה' רחמן, כמה ה' אוהב אותנו, את כל יהודי ויהודי. אנחנו צריכים את הצדיק כי אנחנו עדיין כל כך רחוקים, כל כך מגושמים, שרק האור הזך והצח שלו יכול לחדור אלינו,
יכול לבקוע את העביות שלנו.

לע"נ הרב שמואל בן שרה זצ"ל.