סיור בעיירה ליובאוויטש
הצייר יחיאל אופנר. מזמין אותנו לסיור מדרך בעירה ליובאוויטש, בערך כפי שנראתה בימי הרבי הרש"ב נ"ע,
נתחיל?
הצייר יחיאל אופנר. מזמין אותנו לסיור מדרך בעירה ליובאוויטש, בערך כפי שנראתה בימי הרבי הרש"ב נ"ע,
נתחיל?
את ליובאוויטש בנה יהודי בשם מאיר, שהיה אוהב את הבריות. על שמו נקראה העירה "ליוב" שפירושה אהבה,
ו"וויטש" – ברוסית פרושו "של" (כמו סיומות של שמות משפחה רבים).
ליובאוויטש היא עירה קטנה למדי. כעשרה רחובות, פחות ממאה בתים,
וכל כלה מבדדת ממקום ישוב בשכנה בין יערות עבתים המקיפים אותה משלשת צדדיה.
לכן בדיוק – מסביר האדמו"ר הריי"צ – נבחרה כמקום של עבודת ה' והתנתקות מהבלי העולם הזה.
אנחנו נכנס לעירה לא מכוון היערות, אלא דוקא מצדה הרביעי, הגשר המתוח על נהר הברזניה.
בזהירות רבה נחצה את הגשר, ונותיר מעבר מספיק גם לעגלה הנוסעת אל השוק. אנחנו נמצאים ברחוב זארעציע,
בו ממקמים שני אתרים חשובים: מצד שמאל שוכנת כבוד טחנת הקמח האזורית.
מי הנהר נשפכו מן הגובה על הגלגל הגדול שסובב את אבני הריחים הכבדות, וכך נטחנה התבואה.
אל טחנת הקמח היה הרבי מגיע לתשליך, מקף בבחורים גבוהים –
כדי שלא יוכלו לצלם אותו. מצד ימין נמצא את הבאר הראשונה. מי ששכח להצטיד בשתיה, כאן המקום!
האתר אליו אנחנו הכי רוצים להגיע, הוא כמובן קומפלקס הבנינים של חצר הרבי, עם הרחבה הגדולה שביניהם.
אבל רגע, זה לא יתכן! אתם לגמרי צודקים. לפני שמתקרבים בכלל לבית הרבי,
מכרחים לבקר במקוה! לכן נפנה מן הגשר ימינה במעבר בין חצרות הבתים –
רואים את הבאר השניה? מעבר לשביל, היכן שזוג החסידים משוחח, נמצא את המקוה.
איך מגיעים לחצר הרבי? חוזרים לסמטה הראשית, וממשיכים ישר, עד שמגיעים!
ברוכים הבאים לממלכת ליובאוויטש.
בחצר הרבי נמצא סביב סביב את בית המדרש, את בניני הישיבה ומגורי האדמו"רים לדורותיהם.
על קצות אצבעותינו נכנס אל הזאל (אולם למודים) הגדול(1) , כאן לומדים הבחורים המבגרים.
אולי נזכה לשמע את האדמו"ר הרש"ב בעת אמירת דא"ח (דברי אלקים חיים – מאמר חסידות)?
בזאל הקטן (2) לומדים הבחורים הצעירים יותר, ונוכל להציץ גם לתוך חדר האכל (6).
מה, זה מה שהגישו פעם לאכל בישיבות? כן! והבחורים למדו עם לא פחות חשק!
בחצר הרבי נוכל להביט אל בית אדמו"ר מהר"ש (3), בו התגוררה הרבנית רבקה נ"ע,
בית אדמו"ר הרש"ב (8) ובית אדמו"ר הריי"צ (9).
עמוסי רשמים, נכון? נתן קפיצה קטנה לפאסט (16), הלא הוא בית הדאר בסוף-סוף הקאלטע גאס (הרחוב הקר).
מי יודע איזה ספור מסתתר מאחורי השם המענין הזה? היה ידוע שבית דאר שאינו שולח מכסה מסימת של דברי-דאר יורד בדרגה.
והנה הגיע סוף השנה, ולבית הדאר של ליובאוויטש חסרו 19 מכתבים כדי להשלים את המכסה הדרושה,
ולא – היה יורד בדרגה! מה עשה בן הרבי (הלא הוא הרי"צ)? הלך לסניף הדאר,
ושלח 19 מכתבים לאנשי העירה: לאחד כתב "בקר טוב!" לשני "מה שלומך?"... העקר שתתמלא המכסה, והפקיד הרוסי יהיה מרצה.
שלחתם את הגלויות הביתה? אז נמשיך אל רחוב החלוקא,
בית הכנסת החלוקא (14) הוא אחד מחמשה שהיו בעירה. יום ראשון היום,
והשוק הומה מכל אכרי הסביבה שהביאו את מרכלתם לליובאוויטש, אבל אין לנו פנאי להתעכב משום שהשעה מתאחרת
ועוד לא התפללנו מנחה.
ממול השוק נמצא את בית המדרש הגדול, (10) גובל ב"בנימינ'ס שטיבל"(11) אבל חלק מאתנו מתעקשים
להתפלל בבית הכנסת שעל יד האהל (19).
הקבוצה שלנו מתפצלת: כמה זריזי רגלים ממשיכים ישר ברחוב שולווע, פונים שמאלה ברחוב טאמסקע,
מדלגים על פני בתי הכנסת טאמסקע (18) וגולדעס מנין (17) ונוחתים מתנשפים בבית החיים, במנין הסמוך לאהל.
נסים את סיורנו המיחד בהשתטחות ואמירת תהלים באהל,
באוירת הימים הנוראים. הרשם העמק שנחרט בנו ילוה אותנו ימים רבים!
ו"וויטש" – ברוסית פרושו "של" (כמו סיומות של שמות משפחה רבים).
ליובאוויטש היא עירה קטנה למדי. כעשרה רחובות, פחות ממאה בתים,
וכל כלה מבדדת ממקום ישוב בשכנה בין יערות עבתים המקיפים אותה משלשת צדדיה.
לכן בדיוק – מסביר האדמו"ר הריי"צ – נבחרה כמקום של עבודת ה' והתנתקות מהבלי העולם הזה.
אנחנו נכנס לעירה לא מכוון היערות, אלא דוקא מצדה הרביעי, הגשר המתוח על נהר הברזניה.
בזהירות רבה נחצה את הגשר, ונותיר מעבר מספיק גם לעגלה הנוסעת אל השוק. אנחנו נמצאים ברחוב זארעציע,
בו ממקמים שני אתרים חשובים: מצד שמאל שוכנת כבוד טחנת הקמח האזורית.
מי הנהר נשפכו מן הגובה על הגלגל הגדול שסובב את אבני הריחים הכבדות, וכך נטחנה התבואה.
אל טחנת הקמח היה הרבי מגיע לתשליך, מקף בבחורים גבוהים –
כדי שלא יוכלו לצלם אותו. מצד ימין נמצא את הבאר הראשונה. מי ששכח להצטיד בשתיה, כאן המקום!
האתר אליו אנחנו הכי רוצים להגיע, הוא כמובן קומפלקס הבנינים של חצר הרבי, עם הרחבה הגדולה שביניהם.
אבל רגע, זה לא יתכן! אתם לגמרי צודקים. לפני שמתקרבים בכלל לבית הרבי,
מכרחים לבקר במקוה! לכן נפנה מן הגשר ימינה במעבר בין חצרות הבתים –
רואים את הבאר השניה? מעבר לשביל, היכן שזוג החסידים משוחח, נמצא את המקוה.
איך מגיעים לחצר הרבי? חוזרים לסמטה הראשית, וממשיכים ישר, עד שמגיעים!
ברוכים הבאים לממלכת ליובאוויטש.
בחצר הרבי נמצא סביב סביב את בית המדרש, את בניני הישיבה ומגורי האדמו"רים לדורותיהם.
על קצות אצבעותינו נכנס אל הזאל (אולם למודים) הגדול(1) , כאן לומדים הבחורים המבגרים.
אולי נזכה לשמע את האדמו"ר הרש"ב בעת אמירת דא"ח (דברי אלקים חיים – מאמר חסידות)?
בזאל הקטן (2) לומדים הבחורים הצעירים יותר, ונוכל להציץ גם לתוך חדר האכל (6).
מה, זה מה שהגישו פעם לאכל בישיבות? כן! והבחורים למדו עם לא פחות חשק!
בחצר הרבי נוכל להביט אל בית אדמו"ר מהר"ש (3), בו התגוררה הרבנית רבקה נ"ע,
בית אדמו"ר הרש"ב (8) ובית אדמו"ר הריי"צ (9).
עמוסי רשמים, נכון? נתן קפיצה קטנה לפאסט (16), הלא הוא בית הדאר בסוף-סוף הקאלטע גאס (הרחוב הקר).
מי יודע איזה ספור מסתתר מאחורי השם המענין הזה? היה ידוע שבית דאר שאינו שולח מכסה מסימת של דברי-דאר יורד בדרגה.
והנה הגיע סוף השנה, ולבית הדאר של ליובאוויטש חסרו 19 מכתבים כדי להשלים את המכסה הדרושה,
ולא – היה יורד בדרגה! מה עשה בן הרבי (הלא הוא הרי"צ)? הלך לסניף הדאר,
ושלח 19 מכתבים לאנשי העירה: לאחד כתב "בקר טוב!" לשני "מה שלומך?"... העקר שתתמלא המכסה, והפקיד הרוסי יהיה מרצה.
שלחתם את הגלויות הביתה? אז נמשיך אל רחוב החלוקא,
בית הכנסת החלוקא (14) הוא אחד מחמשה שהיו בעירה. יום ראשון היום,
והשוק הומה מכל אכרי הסביבה שהביאו את מרכלתם לליובאוויטש, אבל אין לנו פנאי להתעכב משום שהשעה מתאחרת
ועוד לא התפללנו מנחה.
ממול השוק נמצא את בית המדרש הגדול, (10) גובל ב"בנימינ'ס שטיבל"(11) אבל חלק מאתנו מתעקשים
להתפלל בבית הכנסת שעל יד האהל (19).
הקבוצה שלנו מתפצלת: כמה זריזי רגלים ממשיכים ישר ברחוב שולווע, פונים שמאלה ברחוב טאמסקע,
מדלגים על פני בתי הכנסת טאמסקע (18) וגולדעס מנין (17) ונוחתים מתנשפים בבית החיים, במנין הסמוך לאהל.
נסים את סיורנו המיחד בהשתטחות ואמירת תהלים באהל,
באוירת הימים הנוראים. הרשם העמק שנחרט בנו ילוה אותנו ימים רבים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.